"איש לא יבין או יהיה אכפת לו שאני עייפה, וזה לא יעניין אף אחד. הייתי רוצה חופש, היכן שהוא, איפה שלא ארגיש את הלחצים האלה. בכל לילה, בחורים הרקובים שנקראים חדרי הלבשה, במשך השנים בזבזתי הכול עד שלא נשאר ממני כלום. מעמידה פנים שאת שמחה כשאת עצובה. בפנים אני צורחת: "תעזרו לי, מישהו!". אך אי אפשר לשמוע אותי. כמו לצרוח בלי קול".
מגיל קטן סימנו אותי בעולם הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה כפצצה מתקתקת, כשור מועד הדורש מעקב צמוד.
ואני רקעתי ברגלי וסירבתי להיות הסטטיסטיקה התורנית, עד שדווקא ההסתרה הפכה לנבואה המגשימה את עצמה.
רוב הנשים הסובלות מדיכאון מחמירות את תסמיני קדם הווסת שלהן, כך קובעים חוקרים. במחקר חדש, 64% מנשים עם דיכאון דיווחו כי תסמיניהן החמירו כחמישה עד עשרה ימים לפני המחזור החודשי
הבעיה הכפולה של דיכאון עונתי בתקופה של קורונה - דיכאון עונתי הוא תופעה מחזורית שמושפעת משעות האור המתמעטות בגלל חילופי העונות. מומחים מעריכים שבחורף הקרוב תחמיר ההתמודדות עם מגפת הקורונה
לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מנובמבר 2020, שלושה מכל עשרה ישראלים בני 21 ומעלה דיווחו על הרעה במצבם הנפשי במהלך המגפה. בסקר דיווחו 37% מהנשאלים על תחושות של חרדה ו–19% דיווחו על דיכאון.
אדם שהורה או אח שלו לקה בדיכאון קליני הוא כנראה בעל סיכוי גבוה פי 2-3 מהממוצע לפתח דיכאון קליני (כלומר, סיכוי של 30%-20% במקום 10%). עם זאת, דיכאון אינו מחלה שנגרמת בגלל גן פגום ויש לו טיפולים יעילים
מדוע אנשים מסוימים נמצאים בסיכון להפרעות אכילה אינו ברור. אך סקרים מראים כי דיכאון לעתים קרובות גורם לכך.
במחקר שנערך ב-2008 באוניברסיטת פיטסבורג, למשל, 24% מהחולים הביפולריים חולים בהפרעת אכילה.
דיסתימיה היא הפרעת מצב רוח בעלת מהלך כרוני מתמשך, המאופיינת במצב רוח דיכאוני ממושך, תחושות של חוסר שייכות, חוסר בעניין והנאה, אשמה, הערכה עצמית נמוכה, פסימיות ועצבנות. תחושות אלה מביאות להסתגרות
"אני אוהבת אותו ואני שונאת אותו, אני שמחה שהוא נולד ואני עצובה שהוא נולד, כיף לי איתו ורע לי איתו באותה השניה",
דיכאון אחרי לידה היא תופעה נפוצה ומושתקת. אחת מכל חמש או שש נשים תסבול ממנה.
הפסיכיאטר שלי פסק שהסיבה המרכזית לדיכאון, לחרדה ולתחושת הטמטום שחוויתי במהלך השנה-וחודש-דיכאון - היא התרוקנות מאגרי הסרוטונין.
הסרוטונין הוא מוליך עצבי (נוירוטרנזמיטור) שמופרש באופן טבעי בגזע המוח
שאלתי אותך אם תרצה לקנות את הכורסה שהתלהבתי ממנה היום כשהסתובבנו בהרצל. אמרת שלא, אבל שבניגוד מוחלט לזה, אתה מעוניין להיפרד. צחקתי בקול. באותו טון שגיבשתי במשך שנים של עבודה על האדישות שלי.
היא מרגישה כאילו מישהו תלש אותה מהמיטה הענקית הקסומה שלה, ולא יודעת בדיוק אם כרגע זה הזמן הנכון ביותר לאבד את השפיות, אבל לוחשת לעצמה חזור ולחוש, כשנדמה לה שאיש סביבה לא שומע: "אם לא עכשיו, אימתי?".
יום חשוך אחד, חלומי הפך למציאות.
זה קרה לפני שבועיים בערך, כאשר התעוררתי חבולה ומוקפת מכונות, במיטה מצחינה בגווני מנטה, בבית החולים.
שפע פרצופים הביטו בי מכל הכיוונים, הרבה יותר מהכמות שיכולתי להכיל
אני רוצה לספר על דני, מהבניין ממול, שבדק את האפשרות לשכור חדר בדירה שאני גרה בה, ואז נפגשנו. הוא לא רצה לגור אתי, דני. לא אהב את מה שראה. את כל הלכלוך, ואי הסדר, ונקודות הרטיבות על הקירות ועל התקרה.
אהבתי לשבת במקום אחד בבית, במרכז הספה שבסלון. אם זזתי לצדדים חשתי באי נוחות מסוימת. גם כשעברתי לעתים במטבח, לחמם לעצמי משהו שהיה במקרר, חשתי רעד קל בכתפיים וצוואר.
פעם נהגתי לצאת מהבית.
עברתי דירה. אל תוך הדירה החדשה שלי הכנסתי אותי, וכמה חפצים, וישבתי בפינה, מחכה להרגיש בבית. יש קצת אבק על הפאנלים, וסימנים של צבע מתייבש, וקל לי לראות את כל אותם דברים חסרי חשיבות, בעיקר כיוון שדבר לא
אני מסתכל בעיני הענק שלך ולא יודע שובע. אני מלטף בעיניי את שיער המשי שלך ואינני מסוגל להפסיק. אני בוהה בך מניחה את רגלייך על הספה בסלון, כובשת את פנייך בידייך ומאבדת רצון לחיות.
