קשירות ובידוד הם עדיין חלק מהטיפול במערכת בריאות הנפש הציבורית, והאלטרנטיבה שמציעים בתי האיזון עולה כ-20 אלף שקל בחודש. במשרד הבריאות אומרים שהם בוחנים את הנושא אלון שרביט
"תחלואה כפולה"
היא מצב שבו אנשים מתמודדים בו זמנית עם שתי מחלות: אנשים הסובלים בו-זמנית מהתמכרות לסמים או אלכוהול ומלקות נפשית, זקוקים למסגרות גמילה ושיקום המותאמות לטיפול בתחלואה כפולה נפשית.
המסגרות כוללות אשפוזיות, מרכזי יום ומסגרות דיור מוגן.
מסגרת זו מקבלת אנשים מכל הארץ במידה שהם דיירי הוסטל לתחלואה כפולה באשדוד או שמתגוררים עצמאית באיזור.
הטיפול ניתן במימון משרד הבריאות.
מסגרות דיור מוגן לתחלואה כפולה
דיור מוגן לתחלואה כפולה פועל במתכונת של הוסטל, המותאם עבור אנשים הסובלים מתחלואה כפולה.
הדיור המוגן ניתן לאנשים הזכאים סל שיקום למתמודדי נפש, כאשר המטופלים המעוניינים בכך יקבלו רשימת הוסטלים שעשויה להתאים להם.
הפניה לדיור המוגן תיעשה דרך ועדת סל השיקום ולא באופן עצמאי.
מרכזי הדיור המוגן עשויים לדרוש כי המטופל יהיה נקי משימוש בחומרים לפרק זמן מסוים טרם הכניסה לדיור המוגן, ויש לברר את הדרישות מול המרכז הספציפי באמצעות ועדת סל השיקום.
מרכזי דיור מוגן ותכניות שיקום:
סניפי "אנוש" בכרמיאל, הרצליה, תל אביב, ירושלים ורחובות.
כך נראה בי"ח בישראל: בלי מיטה, בלי תנאים, רק מזרן על הרצפה
הקורונה רק הגבירה את המצוקה שכבר שררה בבתי החולים הפסיכיאטריים. מעדויות ותמונות שהגיעו לידי "ידיעות אחרונות" ו-ynet. עולה: בבית החולים כפר שאול בירושלים מאושפזים 42 חולים במחלקה שבה 26 מיטות בלבד וחלקם נאלצים לשכב על מזרנים שהונחו על הרצפה. יו"ר הסתדרות האחים והאחיות: "למערכת בריאות הנוהגת כך בחלשים אין זכות קיום מוסרית". משרד הבריאות: "בכוונת מנכ"ל המשרד לסייר באופן מיידי בבית החולים"
העומס על מערכות האשפוז בכלל, ועל המערכות הפסיכיאטריות בפרט, נותן את אותותיו – ובצורה הקשה והמכאיבה ביותר. מעדויות שהגיעו לידי "ידיעות אחרונות" ו-ynet, עולה כי בבית החולים הפסיכיאטרי כפר שאול בירושלים, ששייך למשרד הבריאות, המצב נואש ומצוקת האשפוז קשה, בין היתר בגלל הגידול במספר האשפוזים לצד הכורח לסגור חללים במוסד לטובת בידוד. הפתרון: חולים שוכבים זה לצד זה על מזרנים במקום על מיטות רגילות, בצפיפות רבה ובחדר קטן, לעיתים מבלי שבני משפחתם מודעים לתנאי האשפוז שלהם.
"אנחנו רואים מטופלים שישנים בצפיפות נוראית בעקבות מצוקת מיטות", סיפרה סימה עוזרי, מ"מ יו"ר ועד האחים והאחיות בכפר שאול. "כרגע במחלקה של 30 מיטות יש 42 מאושפזים, ובפועל יש רק 26 מיטות. יש מטופלים עם מצבים פסיכוטיים קשים ואין מספיק מיטות. תמיד המחלקה הייתה הרבה מעל לתפוסה, אבל עכשיו זה זוועה. כשאני חוזרת הביתה אני חושבת על החולה שבא לקבל טיפול ונמצא עכשיו על מזרן".
"לאחרונה", המשיכה וסיפרה עוזרי, "הגיע מטופל פסיכוטי וכל מה שהצליח לכתוב לאחד האחים כאן זה שהוא רוצה מיטה. יש מצוקה בבתי חולים נוספים, אבל אני לא יודעת אם הגיעו למצב של מזרנים. הקורונה הביאה לכך שיש הרבה יותר פניות, הרבה יותר אנשים זועקים לעזרה, וזה יוצר לחץ אצל הצוות שמוצא עצמו חסר אונים. המצב קשה מאוד".
הסתדרות האחים והאחיות שיגרה אתמול מכתב בנושא לשר הבריאות יולי אדלשטיין ולמנכ"ל משרדו פרופ' חזי לוי, ובעקבות פניית "ידיעות אחרונות" הודיע לוי כי יבקר בהקדם בבית החולים.
במכתב כתבה יו"ר הסתדרות האחיות אילנה כהן: "15 תשושי נפש מאושפזים ללא מיטות, ללא תקנים של אחים ואחיות, מבלי שיהיה מישהו שיוכל לטפל בהם בצורה הולמת המכבדת בני אדם באשר הם. מזה חודשים רבים אנו מתריעים על העומסים הכבדים בבתי החולים, ובייחוד במרכזים לבריאות הנפש, שם האחים והאחיות פועלים במחסור קשה, שמתבטא לפעמים באלימות פיזית קשה כנגד הצוותים הרפואיים. ואולם לא העלינו בדעתנו כי מערכת הבריאות הציבורית תחצה את כל הגבולות, תאבד את טיפת החמלה האחרונה שעוד נותרה בה ותתעלל ביודעין בחסרי ישע. למערכת בריאות הנוהגת כך בחלשים שבחברה אין זכות קיום מוסרית".
בשיחה עם "ידיעות אחרונות" הוסיפה כהן: "לוקחים את החולים הכי קשים ומשכיבים אותם כמו הומלסים. אם היו עושים את זה בבתי חולים כלליים זו הייתה שערורייה, אבל החולים הללו מסכנים ואף אחד בלילה לא רואה אותם. אני חושבת שזה לרדת לנקודה הכי נמוכה שיכולה להיות. כשהסתכלתי על התמונות הללו פשוט הזדעזעתי. קשה להאמין שבשנת 2021 מתייחסים כך לחסרי ישע, לאנשים הכי אומללים שלא סופרים אותם. כל משפחה במדינת ישראל שמאשפזת את אחד מבני המשפחה שלה צריכה לחשוש שהוא מאושפז בתנאים כאלו. זה מראה מזעזע, וזו בושה לכל המערכת שדברים כאלו קורים".
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה:
"אכן קיים עומס רב על מערכת האשפוז הפסיכיאטרית בכלל, ועל האשפוז הפסיכיאטרי באזור ירושלים בפרט. סגירת מחלקות פסיכיאטריות מקבילות לתקופות זמן משמעותיות בשל התפרצות קורונה בתוכן הסיטה עוד מאושפזים למחלקה המתועדת בכתבה. לצד זאת, אנו לא יכולים לקבל מצב בו מאושפזים לא זוכים לתנאי אשפוז הולמים בשל העומסים האמורים, וזאת על אף מאמצי הצוות הרפואי.
"בכוונת מנכ"ל משרד הבריאות לסייר באופן מיידי בבית החולים כפר שאול וללמוד את המקרה לפרטיו, ובהמשך לכך לפעול ביחד עם גורמי המקצוע לוויסות נכון של מטופלים בין מחלקות האשפוז בבתי החולים הפסיכיאטריים ולפתרונות מיידיים נוספים. בשנים האחרונות הושקעו משאבים בתשתיות ובכוח אדם בבתי החולים הפסיכיאטריים, אך אין זה מספיק ובכוונת משרד הבריאות לדרוש תקציבים ותקנים נוספים על מנת לשפר את איכות הטיפול במערכת האשפוז הפסיכיאטרית ובטיפול הניתן בקהילה".
בישראל פועלים עשרה בתי חולים פסיכיאטריים ממשלתיים ושניים נוספים בבעלות קופת חולים כללית. מעבר לכך קיימים בתי חולים פסיכיאטריים פרטיים וכן מחלקות פסיכיאטריות בבתי החולים.
נער חולה סכיזופרניה שחבריו בודדו אותו, ומחליט לבלוע 150 כדורים ופסיכיאטר שמגלה על מטופל שניסה להתאבד - תיעוד מבפנים של הלילות במיון הפסיכיאטרי
#סערת_נפש - פרק 2
יוצאים מהכלל - פרק 3: גהה
רוני קובן במבט מקרוב לתוך המחלקה הסגורה בבית החולים הפסיכיאטרי "גהה".
זאת הפעם הראשונה שבית חולים פסיכיאטרי מתיר למצלמות טלוויזיה להיכנס אל תחומי המחלקה הסגורה למשך תקופה ארוכה.
בפרק מיוחד זה חושף קובן את הצופים להתמודדות הצוות המטפל עם ההתקפים שחווים המטופלים, עם הסכנה המתמדת שמטופלים יפגעו בעצמם ובצוות המטפל ומתעד את ההכאה על חטא של צוות המטפלים במקום בעניין נוהל הקשירה של מטופלים למיטתם, נוהל שרווח במחלקה בעבר.
מגיש: רוני קובן | במאית : שרון קרני | מפיקים: ארצה הפקות בע"מ
נורמלי
חדש יחסית בעולם המתפתח של סדרות השיגעון - "נורמלי", סדרה שיצרו ליאור דיין, אסף קורמן ושירלי מושיוף ומשודרת ב-HOT, שמתארת באמינות מרשימה שהייה בבית חולים פסיכיאטרי, בלי לוותר על ההנאה והצחוקים.
אני עפתי על הסדרה הזאת, גם בגלל החיבה האדירה שלי לעולם הנפש, וגם בגלל המשחק המדהים והכתיבה החדה.
אלה הפרקים היפים והמעניינים בעיני בסדרה; אולי בגלל שבעבר התנדבתי במוסד דומה. ייצוגים רבים של מוסדות לבריאות הנפש נוטים לסנסציוניות מחד ולרגשנות יתר מאידך. המבט ההומוריסטי של דיין וקורמן יצר את אחד הייצוגים האמינים יותר שראיתי בתחום, אבל גם אחד המהנים.
אם מסתכלים על מתמודדי הנפש בגובה העיניים ולא מלמעלה, חייבים להודות שיש לא מעט רגעים מצחיקים במחלקה הסגורה.
"נורמלי" מצליחה לתאר את הצחוק והבכי, העליבות והלאות, הפוליטיקות הקטנות של המחלקה והייאוש העמוק שכל הזמן מאיים לבלוע אותך. הרגעים בתוך המחלקה כתובים ומשוחקים מעולה.
שחקני משנה כמו לי גילת, זאב שצקי ואלי מנשה מגישים הופעות סוחפות, מרגשות ומשעשעות שנוגעות בדיוק בחוויה החמקמקה שקשה לתאר למי שלא ביקר במחלקה סגורה.
החריגה המשמעותית היחידה מהמציאות שהכרתי זאת הפחתה בהשפעת התרופות על דרי המוסד - האנשים שאני פגשתי היו גמורים מתרופות פסיכיאטריות.
אבל גם את הבחירה הזאת אפשר להבין כי תוספות של עיניים כבויות, מלמולים וריר נוזל היו מסיטות את תשומת הלב מהחוויה האותנטית שהיוצרים ביקשו להעביר.
תצוגת המשחק של רועי ניק מפרקת מהרגע הראשון את המגננות עם שפע של הומור, ואז לאט לאט מטפטפת פנימה מנה גדושה של כנות ורגש. הנרקיסיזם הקומי של ניק מציל את הסדרה מעודף נרקיסיזם והפגיעות שלו מעניקה עומק רגשי לעימות הרעיוני שעומד במרכז הסדרה: האתוס הרומנטי של גאונות ושיגעון מול האתוס הפסיכיאטרי של איזון ותפקודיות.
האב שמקדש את הטירוף כתרופה לבינוניות מול הפסיכיאטרית החומלת שרק מבקשת שימצא קצת יציבות.
גם אם ברור איזה צד בדיון בחרה הסדרה, היא שומרת מספיק אהבה לצד השני כדי להעניק אשכבה ראויה לאגדת הגאונות הרומנטית שעברה מהעולם.
