מתוך פוסט מאת מידד זכריה Meidad Zaharia

אינסטינקט אנושי עתיק יומין מאמין בטעות מוחלטת שצעקות בשעת עימות יגרמו לצד השני לשמוע את טענותיו טוב יותר.

צעקות עושות את הההפך הגמור ויגררו את הצועק לבקשת סליחה ברוב המקרים.

יש לצעקה המון מקום אצל ילדים מפני שהם נמוכים בקומתם ואם רוצים תשומת לב ההורים, אבוציונאלית ירימו קול ואף יבכו.

לעומת זאת, כאשר אתם צועקים ילדכם אינו שומע את המסר.
באופן אוטומאטי מורם מסך שמערפל את דבריכם ונולד הצורך של הילד להגן על עצמו.
הוא עובר למצב הישרדותי.

הפרדוקס הכי מעניין שהילד מרגיש מאויים ומותקף ומפני מי? מפני הדמות שאמורה לספק לו הגנה, ביטחון ותחושת ערך. מייד אח"כ, על מנת להחזיר לעצמו את תחושת הערך שנפגעה עקב ההשפלה, הילד צועק חזרה או מגיב בהתנהגות שלילית אחרת: אלימות, חבלה, התעלמות או סתם פגיעה ונזק במקום שהכי חשוב לכם כהורים.

שימו לב למעגל המוזר הזה:

1) אמא מרימה קול על מנת שביתה תקשיב לה.
2) הבת צועקת חזרה כדי לגרום לאמה להפסיק לצעוק עליה.
3) אמא צועקת חזרה כי ביתה העיזה לצעוק עליה.
4) אמא מרגישה תסכול וחוסר אונים כיוון שהצעקות שלה לא עוזרות.
5) הבת, מרגישה עלבון וזלזול כיוון שאמא צועקת עליה ולא מפסיקה.
6-∞) יצעקו אחת על השניה ועד ישליכו דברים ועד יטרקו דלת (גם מספיק חזק שתשמע כמו צעקה)
אז כפי שאמרנו, ישנם אנשים שנוטים לחשוב שככל שהם ירימו יותר גבוה את קולם, כך מדד הסמכות שלהם יעלה בעיני ילדיהם (וגם בעיני אחרים בכלל). האמת היא, שההיפך המוחלט הוא הנכון. ככל שתצעקו יותר - כך ירד ערככם וסמכותכם בעיני ילדכם וכך ילדכם יקשיב לכם פחות ופחות ויתנתק מכם (רגשית ופיזית).

צעקות יכולות לעזור מקומית כי הן יוצרות לעיתים פחד אצל ילדינו. יחד עם זאת, כמעט תמיד, מייד לאחר מכן, תגיע "נקמה". נקמה כזאת יכולה להיות ע"י מעשה כלשהו בפועל, הימנעות, ניתוק ו/או פגיעה ביחסים.

יש סיכוי מאוד גבוה שהילד לא שומע את תוכן הדברים שאתם מנסים לומר לו. הוא שומע (בהנחה שאינו חרש) אך הוא אינו קשוב לכם. צעקה גם לא עוזרת, אחרת איך אפשר להסביר שצועקים כל כך הרבה?
הנזק שבדימוי העצמי ובתחושת הערך העצמי של הילד נפגע כאשר צועקים עליו.

הילד שלכם לומד שצעקות עובדות ושכך משיגים מה שרוצים. זהו המודל לתקשורת שהוא ייקח מהבית שלכם לביתו. חבל לא?

אז איך נמנעים מזה?

לפני הכל, נדרש מבוגר אחראי אחד (לפחות). כזה שיהיה גם נחוש, עקבי ועם אורח רוח. מבוגר שרוצה להוות מודל אחר לתקשורת בבית.

ואז, ישנם הרבה דברים שאפשר וכדאי לעשות. הנה חלקם:

1. בהנחה שאחת ממטרות ההורות שלכם היא חינוך, המסר הראשון שיש להעביר לילדכם הוא: אני הפסקתי לצעוק עליך. אני מבקשת שתנהג כמוני ותפסיק לצעוק עליי. (המסר צריך לעבור במעשים בפועל ולא רק במילים).
2. הורים מבקשים מילדיהם המון דברים וכשאלו לא נעשים, אז באות צעקות. דברו פחות ועשו יותר. אם לא לוקח אחריות אז לא נעשה עבורו כביסות וכולי...
3. אפשרו לילד שלכם להרגיש שהוא שווה ערך. תנו לו תפקיד ותאמרו לו שאתם זקוקים לעזרתו והסיכוי שתיענו בחיוב הוא די גבוה.
4. במידת האפשר, אפשרו לילדכם לבחור מתוך כמה אפשרויות. גם אתם תעדיפו לבחור מבין כמה אופציות ושלא מישהו יחליט עבורכם.
לסיכום: צעקות קורות בכל בית ובית, השאלה העוצמות והתכיפות.
האם לרוב היחסים הם של מאבקים, קרבות, פגיעות תוך חוסר בכבוד אחד כלפי השני או לרוב היחסים בסדר ויש בבית תחושה מכבדת, נעימה ושקטה הוא מדד קריטי.
כשתתחילו לדבר במקום לצעוק, לא תשיגו תוצאות מיידיות. תחילה ילדכם לא יאמין ששניתם את התנהגותכם ושזה משהו שיהיה קבוע. לכן, הוא יבדוק אתכם. תצטרכו לרכוש מחדש את אמונו דרך התנהלות בנחישות ועקביות בדרך חדשה.