לפי סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מנובמבר 2020, שלושה מכל עשרה ישראלים בני 21 ומעלה דיווחו על הרעה במצבם הנפשי במהלך המגפה. בסקר דיווחו 37% מהנשאלים על תחושות של חרדה ו–19% דיווחו על דיכאון.

עמותת סה"ר, המעניקה סיוע נפשי חינמי באינטרנט, דיווחה על עלייה של 35% בפניות אובדניות; וגידול של 57% בפניות בנושא דיכאון.

ישראל לא ערוכה להתפרצות "המגפה הנפשית של הקורונה"

"משבר הקורונה הוא האיום הגדול ביותר על בריאות הנפש מאז מלחמת העולם השנייה" — כך הכריז לפני חודש ה"גרדיאן" הבריטי בכתבת שער מהדהדת. לא צריך להיות מומחה לבריאות הנפש כדי לדעת, או ליתר דיוק להרגיש, שאנחנו לא מי שהיינו בינואר 2020, ואפילו לא מי שהיינו בזמן הסגר הראשון והשני.

הדאגות הבריאותיות והכלכליות, לצד הריחוק החברתי והניתוק מהמסגרות, גרמו להרעה במצבם הנפשי של רבים ■ מומחים מזהירים כי מערכת בריאות הנפש הציבורית מדולדלת ומיובשת - ולא ערוכה להתמודד עם "המשבר שאחרי המשבר"

מתוך כתבה מאת רוני לינדר | דה מרקר | 28.01.21

_____________

דיכאון מהקורונה: מספר הפניות לקווי החירום זינק פי 3.5

הריחוק החברתי הגן על רוב האזרחים מפני הנגיף, אך העצים את הבדידות • מומחים מסבירים: "המסרים המפחידים בכלל והבלטת מספר המונשמים והמתים בפרט, מכניסים רבים למצוקה"

מתוך כתבה מאת מיטל יסעור בית-אור | ישראל היום | 020.05.2

השלכות הקורונה מתגלות. בחודשיים האחרונים חל גידול של 44% במספר הפניות בנושא דיכאון לער"ן ומספר הפניות היומי לקווי החירום עלה פי 3.5 בהשוואה לימי שגרה.
מסיכום שביצע הארגון עולה כי בחודשיים האחרונים התקבלו בער"ן 3,400 פניות ובהן דיווחו הפונים על התמודדות עם דיכאון, בהשוואה ל־2,358 פניות בחודשיים שקדמו להתפרצות נגיף הקורונה. עוד עולה מהנתונים כי בחודשיים האחרונים התקבלו בער"ן יותר מ־900 שיחות עם תוכן אובדני. בעשרות מקרים הופעל נוהל חירום מציל חיים.
מאז פרוץ משבר הקורונה התקבלו בער"ן יותר מ־76 אלף פניות באמצעות הטלפון והאינטרנט. מספר הפניות הממוצע בתקופה זו עלה לכ־1,400 ביום בהשוואה לכ־400 בימי שגרה. זאת ועוד, בחודשיים האחרונים התקבלו 8,231 פניות מפונים שדווחו על התמודדות עם מחלת נפש, לעומת 6,394 פניות בחודשיים שקדמו למשבר הקורונה, המשקפות גידול של 29%.

רוב הפניות מנשים

60% מהפניות הגיעו מנשים. כחמישית מהפניות הגיעו מילדים, בני נוער וחיילים. וכחמישית מקשישים. 

התכנים המרכזיים שעלו מהשיחות הם: מצוקה נפשית חריפה: חרדה ומשבר: 59%, בדידות ויחסים בין־אישיים: 26%. יותר מ־40% מהפונים מדווחים על דיכאון כמשתנה מרכזי הנלווה לאובדנות.

"הריחוק החברתי אכן הגן על רוב אזרחי ישראל מהידבקות בנגיף הקורונה. מנגד הוא העצים את הבדידות ואת המצוקה הרגשית החריפה המוכרת כגורם סיכון לאובדנות. בהקשר זה חשוב להפנות את תשומת הלב לקבוצת הקשישים, שהיא קבוצת סיכון ראשונה במעלה לאובדנות, והקבוצה המבודדת ביותר לזמן הארוך ביותר", אומרת ד"ר שירי דניאלס, מנהלת מקצועית ארצית בער"ן.

"באלפי הפניות שקיבלנו מאנשים המתמודדים בשגרה עם מחלות נפשיות ופסיכיאטריות ובעיקר עם דיכאון בימי קורונה, מדווחים הפונים על היעדרם או על ירידה בשירותי הטיפול והמעקב המקצועיים החיוניים עבורם כאוויר לנשימה", מוסיפה ד"ר דניאלס.

 

"ילדים מאוד רגישים למצבם הנפשי של הוריהם"

להד מוטרד מכך שהשיח הציבורי מתרכז בהיבטים הרפואיים של הקורונה ולא בהיבטים הנפשיים. "דיכאון היא מחלה לא פחות קשה מקורונה", הוא אומר, "למה לא מדברים על בריאות הנפש? למה כששומעים על 325 אלף איש, שמגיבים לא טוב בגלל המצב ועלולים להגיע לדיכאון, לא מדברים על בריאות הנפש באופן מסודר, לא מגדירים לטיפול בזה תקנים?

"אצלי לוקח שלושה שבועות לקבל מענה, אבל במערכת בריאות הנפש לוקח גם תשעה חודשים עד שנה וחצי של המתנה. במערכת החינוך שלנו יש מיליון וחצי ילדים. מהם היו עד עכשיו 60 אלף שזקוקים לעזרה, ועכשיו מדברים על 80-75 אלף. מאיפה יש לנו את כוח האדם לטפל בזה?"

איזו אוכלוסייה צפויה להיפגע הכי קשה במשבר?
"במחקר שעשיתי עבור הפרלמנט היווני, במשבר הכלכלי הגדול שלהם, גילינו שהקבוצה בסיכון הכי גבוה הם בני 30-22, הקבוצה שצריכה להיכנס למעגל העבודה. הם סיימו ללמוד ואין להם לאן ללכת לעבוד כי מקומות העבודה לא מחפשים עובדים. הם כאלה שצברו חובות, נמאס להם לחיות על חשבון ההורים, הם ציפו לצאת למהלך של צמיחה ועצמאות וכל זה נקטע. מה שאתה רואה היום ברחובות (גל המחאה) הוא פועל יוצא מההבנה הלא מלאה אבל העמוקה של הקבוצה הזו".

איך הצעירים ביוון התמודדו?
"אחוז גבוה מהקבוצה הזו היגר מיוון, ומבחינת ההון האנושי הקבוצה הזו מאוד הידלדלה. אבל זה לא רלוונטי לנו, כי אין לאן להגר עכשיו. ואם אין לך מוצא, אתה עוד יותר בדיכאון, וזה ימשך הרבה זמן. קשה לנבא, כי אני לא מכיר מצב שאנשים היו סגורים במדינתם ואין להם מוצא החוצה, כי אף אחד לא מחפש אותם".

קבוצת סיכון נוספת היא, לדבריו, הילדים שמושפעים ממצב הוריהם.

"כל המדדים הבינלאומיים מצביעים על כך שכל עליה של אחוז באבטלה משפיעה על כמעט אחוז בבעיות הנפשיות. ילדים מאוד רגישים למצבם הנפשי של הוריהם. אם ההורים מדוכאים, עצבניים וחסרי סבלנות, ברור שהם יושפעו. אני מניח שרוב ההורים מנסים עדיין, במאמצים גדולים, לנהל את החיים שלהם. אני לא יודע כמה יצליחו לעשות את זה, ואז בוודאי ובוודאי שזה ישפיע על הילדים".

"בשלב ההתפכחות אנשים בדיכאון, מלאי כעס"

את המחאה האזרחית המתעצמת נגד מדיניות הממשלה, להד מגדיר כ"שלב ההתפכחות", על פי מודל "שלבים בתגובת הקהל לאסון" (פארברו ופרדריק, 1996).

תקופת הסגר והתנהגות הציבור במהלכו היו, לדבריו, השלב השני במודל, שלב הקרוי "ירח הדבש". זה שלב שנמשך בין שבוע למספר חודשים, ובמהלכו אנשים דואגים לצרכיהם וצרכי זולתם, והתקווה הכללית לשיקום גבוהה.

"בשלב ירח הדבש", מסביר להד, "הציבור עושה את כל מה שמבקשים ממנו, גם אם זה נראה לחלוטין בניגוד לטבע, כמו להסתגר בבית, לא לפגוש את המשפחה וכל מה שעשינו בתקופת הסגר".

ומה קורה אחרי "ירח הדבש"?
"אנשים מאבדים את הנכונות להמשיך ולהיות תמימים ומשתפי פעולה. אז מגיע שלב 'ההתפכחות'. זה השלב שאנחנו נמצאים בו עכשיו. הוא מאופיין באנשים בדיכאון, אנשים מלאי כעס, הכעס הופך לזעם, ומשתוללים ברחובות. אנשים מרגישים שאין מוצא, תחושת היחד מתפוררת. אנשים חזקים מצליחים להתארגן והפחות חזקים נשארים לבד. זה מוכר לנו הרבה שנים. זה שלב שלוקח הרבה זמן לצאת ממנו".

בראיון שערכנו איתך בתחילת המשבר, אמרת שעשייה היא פעולת נגד לחוסר אונים ולחוסר וודאות. נכון להסתכל על ההפגנות כעשייה, כאקט של שליטה?

"עכשיו, בשלב ההתפכחות, המצב שונה, הפעילות עכשיו לא נעשית כחוויה של שליטה. הפעילות הזו היא ניסיון נואש להכריח את המערכת להביא את המשאבים, או להתחיל בצעדים שיעזרו לי לצאת מהמשבר. הפעולה עכשיו היא המעבר מכעס לזעם. הממשלה הבטיחה להם הבטחות נפלאות ש'נעזור לכם'".

עד כמה התנהלות הממשלה משפיעה על המצב הנפשי של האזרחים?

"הבעיות המרכזיות הן לא רק בכלכלה, הן גם בתחומי המנהיגות, האמינות ועבודה מתוך תכנון, שלא נעשית בשליפה. זה דבר שלא רק אני מדבר עליו".

מה ניתן לעשות עכשיו?

"אנשים מסתובבים חסרי מעש וזה רק מוביל אותם לדיכאון, יאוש, כעס, אלימות בבית ובמשפחה. אנשים כרגע לא מחפשים פתרונות פילוסופים. בסולם הצרכים של מאסלו הם נמצאים בתחתית, בשורה אחת ושתיים, הם מחפשים אחר צרכים בסיסיים ותחושת ביטחון. זה מה שהם צריכים".

"לחזור לתפיסה כמה שיותר משפחתית-קהילתית"

מבחינת הפרט, להד מדבר על עזרה עצמית. "הפתרון הכוללני של ממשלת ישראל וגופים גדולים לא בידנו", הוא אומר, "הדבר היחידי הוא שהאדם יעזור לעצמו. ינסה למצוא בכל הזעם איזו שגרה מרגיעה ומכוונת. גם אם אתה יוצא להפגנה, תמצא זמן להשקיט את עצמך, תדאג לזמן להיות עם המשפחה, תדאג איפה לגייס כוחות, כי המשבר הזה לא הולך לעבור כל כך מהר. זה משבר יותר מסובך ממה שמכירים".

לדבריו, צריך לדבר על מערכת קהילתית: "שאנשים ינסו ללכת למודלים של קבוצות ובארטר, כלומר חילוף מוצרים. כרגע", הוא מסביר, "זה רק בידיך ובידי המשפחה שלך ליצור קבוצת תמיכה, שאולי תהיה מקור לרעיון או רעיונות תעסוקתיים.

"צריך לחשוב מחוץ לקופסה ולחזור לתפיסה כמה שיותר משפחתית-קהילתית, ולראות מה ניתן לעשות כדי לעבור את השלב הזה בגובה פני המים, לא הרבה מעל זה. הבדידות היא אולי הדבר הכי קשה שמלבה את הדיכאון. אם לפחות את זה נוריד, המצב כבר יהיה יותר טוב.

"אני לא רוצה להשמע כפילוסוף ניו אייג', אבל כדאי שאנשים יחשבו על קומונה, שיחשבו על משפחה רחבה, שיחשבו ביחד על תקציב משותף. משפחה עם הילדים הבוגרים שלהם, איך ביחד הם יכולים לקחת מחויבות כלכלית, לעומת יחידים שהבנק אולי לא מוכן לתת להם כרגע הלוואות. הרבה אינפורמציה יכולה לעזור – איפה ניתן לקבל סיוע כזה או אחר, או הכשרה מקצועית.

"אנשים צריכים לשאול את עצמם, האם אני מצליח להעסיק את עצמי בכיוון שיתן תחושה של אני קיים".