ישראל היא מיני־מעצמה של מחקרי חרדה חברתית. לצד המחקרים על אופי ההפרעה והגורמים שמשמרים אותה, יש כמה חוקרים שמתמקדים בשיטות טיפול. הטיפול המוכח ביותר לחרדה חברתית הוא קוגניטיבי־התנהגותי (CBT), בשיטה שנועדה לתקוף את הנחות היסוד של החרד. למשל, "אם אמרתי משהו לא מעניין זה אומר שאני דפוק". בצד זאת, מבצעים תרגילים התנהגותיים שנועדו להיאבק בהימנעות. ניתן לקבל טיפול כזה אחד על אחד, או אפילו באינטרנט, בניסוי שעורך בימים אלה אדרקה עם הדוקטורנט יוני שלום.
פרופ' יאיר בר חיים מאוניברסיטת תל אביב עובד כבר 15 שנה על סוג אחר של טיפול. המחקרים שלו מצאו שאנשים עם חרדה חברתית נוטים להפנות קשב רב יותר מאחרים לפרצופים כעוסים או שיפוטיים.
"באחד המחקרים הראינו לנבדקים מטריצה עם 16 פרצופים, חצי מאיימים וחצי ניטרליים", הוא מספר. ניתוח תנועות העיניים של הנבדקים גילה שמי שיש לו חרדה חברתית, מסתכל חצי מהזמן על הפרצופים המאיימים, בעוד שמי שלא סובל מחרדה מקדיש להם רק 30% מהזמן.
על בסיס הממצא הזה פיתחו טיפול חדשני, שכלל לא דורש מהמטופל לנבור במחשבות או באמונות שלו, אלא תוקף את הבעיה מזווית אחרת לגמרי.
כדי שלא אהרוס לו את הניסויים הבאים, ביקש בר חיים שלא אתאר בפרוטרוט את השיטה. אבל אפשר לומר שבאמצעות מעין ביו־פידבק מוחי שמשלב מוזיקה מרגיעה, הטיפול מעודד את החרדים חברתית להתבונן פחות בפרצופים המאיימים. לדברי בר חיים, הטיפול הקצר הזה נמצא יעיל כמו CTB ותרופות מסוג SSRI, והוא נמצא כבר בשגרת הטיפולים בבית החולים שניידר לילדים.
בקרב צעירים החרדה החברתית שכיחה במיוחד: לפי מחקר מ-2013, אחד מכל שמונה סטודנטים ישראלים עומד בקריטריונים של ההפרעה
לצד טיפולים אלה, לא נס לגמרי ליחו של הטיפול הפסיכודינמי, הטיפול הפסיכולוגי הרגיל. יש אפילו כמה מחקרים שמצאו שהשיטה הוותיקה והנפוצה יעילה כמו CBT (כ–60% הצלחה). לדברי בר חיים, הבעיה היא שהמחקרים האלה מעטים מדי. "יש לי כבוד רב לגישות הדינמיות, אך הן לא טורחות מספיק להעמיד את עצמן לבדיקה קפדנית. אני עצמי בעל הכשרה דינמית קלאסית, אבל in god we trust, כל האחרים — שיביאו נתונים", כמאמר הסטטיסטיקאי הנודע וויליאם דמינג.
העוסקים בתחום מדגישים מאוד את חשיבות הטיפול המוקדם בהפרעה. "זה מתחיל בילדות או לכל המאוחר בסוף גיל ההתבגרות", אומרת מרום, "ולכן יוצא שמי שמגיע לטיפול בגיל 30 צבר כבר לפחות 10 שנים של דימוי עצמי כאדם עם חרדה חברתית. הרבה דפוסים כבר התקבעו. זו הפרעה שמעט מאוד מחלימים ממנה באופן ספונטני. טיפול מוקדם יכול לעשות מהפך בחייו של מתבגר, ולהבטיח שכמבוגר הוא יתפקד כמו אדם שלא היתה לו חרדה חברתית מעולם".
המודעות הנמוכה להפרעה, יחד עם העובדה שמורים יקדישו יותר תשומת לב לילד שמשתולל מאשר לילד חרד שלא מפריע בשיעורים, מקשה על האבחון והטיפול המוקדם. כך קרה לנעמה, שהחלה לסבול מחרדה חברתית בתחילת גיל הנעורים. "חשבתי שהבעיה היא באחרים ולא בי", היא מספרת. "בכיתה י' היתה שביתה של חודשיים, כולם נפגשו לעשות כל מיני דברים ביחד, ואני ישבתי בחדר שלי בבית ולא עשיתי כלום".
רק אחרי גיל 20 הבינה שיש לה בעיה. "אחרי הרבה חודשים של לבטים החלטתי לשתף את רופאת המשפחה שלי, כדי להשיג טיפול תרופתי. חוויתי סבל יומיומי. לא הייתי מסוגלת להתנתק מהמחשבות על מה חושבים עלי. היא הגיבה מאוד ברגישות, ואמרה שהיא חושבת שאפשר לפתור את מה שיש לי בטיפול פסיכולוגי, ואין סיבה שלא אחיה חיים מלאים ומאושרים". נעמה עוצרת וקולה נחנק מדמעות: "זה נורא הקל עלי שהיא אמרה את זה".
באותה תקופה נעמה סבלה בין השאר מהמטבחון בעבודה. כשנאלצה לחלוף על פניו היא פשוט לא ידעה מה לעשות, למי לפנות ומה לומר. הקולגות, מצדם, חשבו שהיא מתנשאת, כי היא לא אומרת להם בוקר טוב. מצוקת המטבחון היא נושא חוזר בשיחות עם חרדים חברתית, אבל יש כאן עוד עניין — ההבדל התהומי בין הסערה הפנימית שמתחוללת בנפשו של החרד חברתית, לבין הרושם שהוא יוצר. "אנשים שואלים למה הבנאדם הזה כזה סנוב", אומר פרופ' רפאלי. "מבפנים, התחושה היא מצוקה וקושי, אבל הביטוי שלה כלפי חוץ הוא חוסר קשר עין והסתגרות. לא רואים עליך את עוצמת הסבל".
גם אני עשיתי טעות זיהוי כזאת בכנס של העמותה. לבמה עלה בחור גבוה ומרשים, שסיפר שבדיוק החליף חולצה כי הקודמת נרטבה מרוב חרדה. "נראה לי שמעולם לא דיברתי מול קהל עם מיקרופון", הוא אמר, וסיפר כיצד בתיכון סבל במפגשים חברתיים. "אתה הולך, אבל אתה לא מצליח באמת להיות שם", נשבר קולו, "אתה שם פיזית אבל לא מנטלית. התחושות שלך הן אלה שנמצאות במרכז, והסיטואציה שאתה נמצא בה נדחקת הצדה. במקומות הומי אדם חשבתי שכולם מסתכלים עלי, בוחנים אותי בזכוכית מגדלת".
כמו רבים אחרים עם חרדה חברתית, גם הוא סיפר שהוא נדרך כשהטלפון שלו מצלצל: "עד היום, כשמתקשרים אלי אני לא עונה. אני חוזר למי שהתקשר שנייה אחרי".
גם הוא איבחן את הבעיה רק עשור אחרי שהתעוררה. "בסוף התואר באוניברסיטה, ניגשה אלי מישהי ואמרה לי 'פיספסתי אותך'. הבנתי שהיא התכוונה שהיא פיספסה את האדם החברתי שהייתי יכול להיות. רק אז גיליתי שיש לי חרדה חברתית, והרגשתי הקלה גדולה שיש למצוקה שלי שם ותבנית". היום הוא מדריך נוער בעמותת רקפת.
לא לאכול ליד זרים
הימים הראשונים של התארגנות החרדים חברתית, שהפכה לימים לעמותת מים שקטים, היו כמעט פיראטיים. "זה התחיל במפגש על הדשא באוניברסיטה, ארבעה־חמישה אנשים", מספר בן־ישי. בכל מפגש אחד המשתתפים היה מרצה על נושא מסוים, ומשם היו ממשיכים יחד לבית קפה. "נוצרה סוג של חבורה", הוא מספר. לאט־לאט הקבוצה גדלה והתפתחה, ואיתה גם הפורמט. צורת המפגשים שהתגבשה: שעה של אימפרוביזציה ושעה של דינמיקה קבוצתית.
יחד עם בן־ישי היה בגרעין הראשוני גם אלון וקס ("היתה לי חרדה מטורפת בכיתה א' וזה השתפר עם הזמן") ורוויטל יוסף־חי. "כשהייתי ילדה לא הייתי יכולה לאכול ליד אנשים זרים", מספרת יוסף־חי. היא נאבקה בסימפטומים כל חייה, עד שהתקף חרדה רציני שחוותה בלימודים הביא אותה לפנות לעזרה. היא הגיעה די במקרה לקבוצה של בן־ישי. שלושת המייסדים, שחששו בעבר מאינטראקציות חברתיות, עומדים כיום בראש העמותה ומנחים בה קבוצות, לצד מתנדבים.
שאלתי את בן־ישי האם דינמיקה קבוצתית עם חרדים חברתית, שחלקם עלולים לסבול מדיכאון ומבעיות פסיכולוגיות נוספות, אינה משחק באש. הרי למנחים אין בהכרח הכשרה להתמודדות עם מצבי משבר. "ברקע צופי מייעצת לנו, אבל אנחנו זקוקים לזה לעתים רחוקות", הוא השיב. "האנשים בקבוצות האלה הם ברובם נורמטיביים, הפרעות קשות הן נדירות מאוד". לדבריו, אם נוצרים מצבים שמצריכים טיפול אחד על אחד, לעמותה יש רשימה של מטפלים שהנושא קרוב ללבם ומציעים טיפול פרטני מוזל.
בנוסף לקשיים שתוארו עד כה, אחת הבעיות שאיתן מתמודד מי שיש לו חרדה חברתית זו הסטיגמה, ולצדה האנטי־סטיגמה. "אני לא מגלה לאנשים על החרדה החברתית שלי", אומרת נעמה. "חלק יאמרו, זה נשמע משוגע, זו מחלת נפש. אחרים יגידו, זה בקטנה, לכולם יש את זה. מבחינתי, שתי התגובות האלה נוראות".
"האמפתיה לזה בחברה מוגבלת דווקא מפני שזה נושא שכל כך מטריד את כולנו", אומרת גלבוע־שכטמן. כלומר, אנשים עלולים לטעות ולחשוב שהחרדה החברתית היא פשוט אי הנוחות הרגילה שהם חווים מדי פעם, ולא בעיה מסדר גודל אחר לגמרי.
"כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְּרוֹר שׁוֹאֶפֶת/ לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל־פָּז", פיזמתי לעצמי בדרכי ברגל הביתה מהמפגש ההוא של קבוצת מים שקטים בדרום תל אביב, "כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז" (שאול טשרניחובסקי). יש משהו מעורר השתאות באנשים שהחליטו למשוך את עצמם בשערות ראשם מהבור שבו הם היו, והם עושים זאת ביחד. במובן מסוים, רק לחרדים חברתית דבר כזה יכול לקרות. "היום אני מזמנת כל אתגר שיבוא אלי", אומרת נעמה, שבכוונה ביקשה להופיע בכתבה. "אני רוצה שהקשיים יבואו ושאתגבר עליהם. אני חוששת אבל אני לא מוכנה להימנע".
__________________________________
חרדה חברתית קיימת גם ברשת
חוקרים בוחנים כיצד נידוי ברשת משפיע על המצב הנפשי; במקביל מתברר כי חרדה חברתית, המתבטאת בפחד מקהל ומפעולות בפומבי, משפיעה על הגוף
אחת התופעות המצערות שהוליד עידן האינטרנט, נידוי חברתי ברשת, נחקרת לאחרונה במוסדות אקדמיים בישראל. כתשתית המארגנת חלק ניכר מחיי החברה בימינו, משמשת הרשת זירה לקבלה לצד דחייה, למחמאות ולצדן עלבונות. תופעה שמתחילה לאחרונה לעורר עניין זכתה לכינוי "נידוי סייבר" (cyber ostracism), בעיקר בקרב חוקרים הבוחנים את מאפייניה של הפרעת חרדה חברתית.
מחקרים בעולם כבר מצאו כי אנשים מגיבים קשה ובעוצמה לחוויות המדמות דחייה חברתית בתנאי מעבדה. במחקר ישראלי שביצעו השנה פרופ' איוה גלבוע-שכטמן, חוקרת מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן ומהמרכז לחקר המוח בבר-אילן, ושותפיה, נמצא כי דחייה חברתית לא משפיעה רק נפשית אלא גם גופנית ועשויה לגרום לשינויים של ממש בפעילות ההורמונלית.
במחקר, שנערך בהשתתפות עשרות נבדקים, נמצא כי הדמיה של דחייה החברתית בתנאי מעבדה העלתה את רמות הורמון הקורטיזול (הורמון הדחק), עלייה שאובחנה באופן מוגבר בגברים בבדיקת רוק שנלקחה בתום הניסוי, וכן העלתה בקרב גברים ונשים את רמות האנזים המכונה Salivary Alpha Amylase, המעיד על לחץ מוגבר.
בשנים האחרונות גובר המחקר במדינות המערב סביב חרדה חברתית, אבחנה פסיכיאטרית המשויכת לקבוצת הפרעות החרדה, המתבטאת במצוקה במפגש עם אנשים ובפעולות מסוימות בפומבי. התופעה מפתיעה בשכיחותה: לפי מחקרים במדינות המערב, אחד לכל עשרה סובל מחרדה חברתית. מחקר שערך לאחרונה ד"ר יוליאן יאנקו, מנהל המרפאה לבריאות הנפש ביבנה, אבחן על סמך סקר בצפון הארץ כי סובלים מההפרעה אחד מכל שמונה סטודנטים.
בכירי החוקרים בתחום מבקרים בימים אלה בישראל לרגל כנס מדעי בינלאומי שייערך בנושא השבוע, המאורגן בשיתוף האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בר-אילן ובתמיכת קרן המדע הלאומית והמרכז לחקר המוח ע"ש גונדה בבר-אילן.
לחרדה החברתית השלכות מרחיקות לכת.
"זו תופעה שמשבשת את איכות החיים", אומרת גלבוע-שכטמן, ממארגני הכנס. "חרדה חברתית מופיעה מוקדם בספקטרום ההתפתחותי, כבר בילדות או ההתבגרות, ולעתים קרובות מופיעות בעקבותיה תופעות מסכנות חיים כמו דיכאון ושימוש בחומרים ממכרים".
למרות היקפה הנרחב, הטיפולים בחרדה חברתית בישראל ספורים ביותר. תור ההמתנה להשתתפות בקבוצות הטיפוליות שמפעילה בשנים האחרונות ד"ר צופי מרום, ראש תחום טיפול התנהגותי-קוגניטיבי במרכז לבריאות הנפש גהה, המיועד לצעירים המבקשים להתמודד עם חרדה חברתית, עומד כיום על שמונה חודשים לראיון קבלה ושנה נוספת עד כניסה לקבוצה. זאת מאחר שהטיפול בקבוצות ניתן בחינם לבוגרים מבוטחי כל קופות החולים מכל הארץ. בטיפול בגהה לומדים המשתתפים ב-18 מפגשים, אחת לשבוע, להתמודד בהדרגה עם מצבים חברתיים מעוררי חרדה, למשל בסימולציה לשיחה רומנטית, ראיון במקום עבודה והרצאה מול משתתפי הקבוצה.
מלצר, הקפה קר
במחקר נרחב שביצעו לאחרונה הסטודנטים טל תבור וכפיר זייפרט מהמרכז האקדמי רופין, בהנחיית מרום, בקרב 230 משתתפים בקבוצות שהיא מפעילה למעלה מעשור, נמצא כי השיפור בחרדה החברתית בשל הטיפול הקבוצתי נשמר שנה ועד 15 שנים, ואף נצפתה ירידה ברמות החרדה כמה שנים לאחר ההשתתפות בקבוצה.
שיטת טיפול נוספת שהוכיחה יעילותה נגד חרדה חברתית היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, תוך שינוי דפוסי חשיבה והתנהגות בקרב המתמודדים. הטיפול ניתן על ידי סטודנטים לתארים מתקדמים במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, בהנחיית גלבוע-שכטמן, בעלות מסובסדת של 400 שקל לחודש. הטיפול מבוסס על 15 פגישות אישיות שבועיות לפחות, ובו מתנסים המטופלים במצבים חברתיים, ולצדם המטפל, ולומדים כיצד לבטא את רצונותיהם מול ביקורת פוטנציאלית ולהתמודד עם החרדה.
"באחת ההתנסויות המטפל יוצא עם מטופלת לבית קפה. הם מזמינים קפה ואז המטופלת מתבקשת להחזירו למלצר בטענה כלשהי - כי הוא לא מספיק טעים או לא מספיק חם. כך מתמודדת המטופלת עם הבעת אי שביעות רצון של המלצרים", מסבירה גלבוע-שכטמן. "הרעיון הוא לבסס את היכולת של המטופלת להתמודד עם חוסר שביעות רצון, דחייה או כעס של אדם אחר".
בטיפול נחשפים המתמודדים גם להופעות אורח. "כשמדובר במטופל המעיד כי הוא פוחד לצאת לדייט למשל, אנו מקיימים משחק תפקידים, החל מדייט ידידותי וחייכן, עבור בדייט ניטרלי, ולבסוף דייט עם אשה ביקורתית כדי לסייע לו להתנהל באופן יותר אותנטי. לכל מטופל נבנה מדרג אישי של התנסויות במצבים שהוא מעיד על קושי בהם", מספרת גלבוע-שכטמן, "לאנשים עם פחד קהל גולת הכותרת בטיפול היא הרצאה בפני סטודנטים".
טיפול בכלי נוסף, קוגניטיבי באופיו, מבוצע בחינם תוך הסכמה להשתתף במסגרת מחקרית במעבדה של פרופ' ג'ונתן הופרט מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בהר הצופים. המטופלים מתנסים בתוכנת מחשב המציגה להם הבעות פנים ניטרליות וחיוביות ומודרכים כיצד למקד את תשומת הלב במסרים החיוביים המוקרנים מהפנים. ההמתנה לטיפול זה עומדת עתה על חודש.
מחקר אחר של גלבוע-שכטמן, בשיתוף ד"ר אבי גולדשטיין ושרון ריבקס מבר-אילן, התמקד לאחרונה באיתור שינויים בפעילות המוחית של הסובלים מחרדה חברתית. המחקר בוצע במכשיר ה-MEG (magnetic enchephalography), מכשיר יחיד בישראל הפועל באוניברסיטת בר-אילן שמסוגל לזהות מיקומים של פעילות מוחית ברזולוציית זמן של אלפיות השנייה, בניגוד ל-MRI המציג רזולוציה של שניות, וזאת באמצעות חיישנים המודדים שדות מגנטיים הנוצרים במוח. במחקר זה הוצגו לנבדקים הבעות פנים ואובחנו הבדלים בעיבודן בין אנשים עם חרדה חברתית לקבוצת ביקורת, בחלקים מקליפת המוח האחראים לשליטת קשב.
הממצאים מרמזים כי הסובלים מחרדה חברתית נוטים להרהר בהבעות פנים שהוצגו להם זמן רב יותר מאחרים.
מחקר שערך לאחרונה הופרט, המארגן את הכנס השבוע לצדה של גלבוע-שכטמן, באמצעות מכשיר EEG לרישום הפעילות החשמלית במוח, העלה כי הסובלים מחרדה חברתית אטיים יותר בתשובות חיוביות ומהירים יותר בתשובות שליליות. "מטרתנו בטיפול היא לבצע אימון קוגניטיבי כדי שהמטופלים יחשבו על הסוף החיובי במצבים שונים ויקלטו מהחברה מסרים חיוביים שיאפשרו להתמודד עם מצב החרדה",
המדע מתלבט עדיין באיזו מידה הגורמים לחרדה חברתית מולדים או נרכשים, אם כי ידוע שיש בסיס גנטי כלשהו לתופעה בשל מחקרים בתאומים מונוזיגוטיים (מביצית אחת) שאחד מהם סובל מחרדה חברתית, המזהים סיכון מוגבר לתופעה גם אצל התאום השני.
החיפוש אחר הגנים הספציפיים נמשך. בחודש יוני התפרסם בכתב העת American Journal of Human Genetics מחקר בעכברים שזיהה כי חסר גנטי, המאפיין אנשים הסובלים מתסמונת וויליאמס (תסמונת גנטית המתבטאת במראה חיצוני מסוים, הפרעות כליה ולרוב במום לבבי), קשור בסיכון מוגבר לחרדה חברתית.
כאמור, חרדה חברתית אינה משפיעה על המחשבה בלבד אלא על פעילות הגוף. מעבר לשינויים ההורמונליים שתוארו במחקר בראשות גלבוע-שכטמן שדימה נידוי חברתי, בשיתוף ד"ר יוליה פנסו וליאת הלפמן מבר-אילן, נמצא כי לחרדה חברתית השפעות גופניות נוספות, לרבות עלייה בגובה הקול (pitch) בזמן הדיבור.
מחקר נוסף שיוצג בכנס מזהה בקרב גברים עם חרדה חברתית ירידה ברמות הטסטוסטרון. מחקר נוסף מהעת האחרונה קושר בין חרדה חברתית לפעילות מוחית באזורים הפעילים בעת כאב פיזי.
לכנס מגיעים 40 חוקרים מהארץ והעולם. בין השאר יוצג בכנס מחקרו של פרופ' דוד קלארק מאוניברסיטת אוקספורד בבריטניה, שמצא כי לחרדה חברתית השלכות כלכליות מרחיקות לכת המתבטאות בהפסד ימי עבודה רבים. "המתמודדים מחסירים ימי עבודה כדי להימנע מאינטראקציה עם אנשים והכלכלה כולה מושפעת", אומרת גלבוע-שכטמן. גם פרופ' מורי שטיין מאוניברסיטת סן דייגו בקליפורניה, השותף בניסוח מחדש של הקריטריונים לחרדה חברתית במהדורה החדשה של ספר האבחנות הפסיכיאטריות (DSM) שתצא לאור במאי, יציג את מחקריו החלוציים בתחום.
אחד מכל 8 סטודנטים סובל מחרדה חברתית
מחקר שבדק את שכיחות ההפרעה הפסיכיאטרית בישראל העלה כי הסיכון לחרדה חברתית גבוה יותר בקרב נשים ובקרב נבדקים ללא בן או בת זוג
חרדה חברתית, המוגדרת רשמית כהפרעה פסיכיאטרית בספר אבחנות הנפשיות ה-DSM, הופכת בשנים האחרונות לתופעה הנחקרת בהיקפים גדלים בקהילה הרפואית. מחקר שנערך באחרונה בישראל זיהה כי שיעורה גבוה במיוחד בקרב סטודנטים.
ממצאי המחקר העלו כי אחד מכל שמונה סטודנטים - 12.3% - סובלים מהפרעה חברתית.
במחקר שבוצע על ידי צוות בראשות מנהל המרפאה לבריאות הנפש ביבנה, הד"ר יוליאן יאנקו, נבחנו גם ההבדלים בשכיחות הפרעת חרדה חברתית בין סטודנטים יהודים לערבים בישראל, וזאת על רקע מחסור במחקרים הבוחנים את התופעה במזרח התיכון ובייחוד במדינות ערב.
בעבודה נכללו 300 סטודנטים ממכללות בצפון הארץ בגילאי 19 עד 54, שנתבקשו למלא שלושה שאלונים פסיכיאטריים המשמשים לאבחון חרדה חברתית וביישנות, תופעה קלה יותר מחרדה חברתית, המערבת גם כן מצוקה נפשית, אם כי איננה מוגדרת רשמית כהפרעה.
חרדה חברתית היא אחת מהפרעות החרדה המתבטאת בפחד ממצבים חברתיים ומהופעה פומבית - מול קהל ובכלל. התסמינים שלה כוללים הזעה מוגברת, הסמקה, בחילות, קושי בדיבור ובתקשורת ובמקרים חמורים התקפי פאניקה, זעם וקיפאון. חרדה חברתית מאובחנת כהפרעה במידה והיא פוגעת בתפקוד ובאיכות החיים של המתמודד.
בניתוח הממצאים עלה כי 11.8% מהסטודנטים היהודים סבלו מחרדה חברתית, שכיחות נמוכה במעט מזו שאובחנה בקרב סטודנטים ערבים (12.9%). בנוסף לא אובחנו הבדלים בין יהודים לערבים בציון הממוצע בשאלון הבוחן ביישנות בקרב הסטודנטים. במחקר השתתפו גם החוקרים הד"ר אדוארד ראם, סאמיה ג'ובראן ואודי בודנר.
הממצאים הוצגו לאחרונה בכנס בינלאומי של פסיכיאטריה רב-תרבותית שנערך בארץ.
במחקר נבחנו גם גורמים סביבתיים המעלים את הסיכון לפתח חרדה חברתית, אולם נמצא כי דפוסי הורות בעייתיים, כגון ציפיות יתר מההורים, הגנת יתר וביקורת יתר של ההורים או פרידה וגירושים של ההורים, אינם משפיעים על הסיכון לחרדה חברתית.
עוד נמצא כי בקרב נשים, זיהוי תופעת הביישנות ניבא התפתחות של חרדה חברתית.
הסיכון לחרדה חברתית היה גבוה יותר בקרב נשים בהשוואה לגברים, בקרב נבדקים ללא בן או בת זוג, וכן גבוה יותר בקרב אלו המורגלים בתקשורת באמצעות הרשתות החברתיות באינטרנט.
לדברי יאנקו, "ידוע כי במדינות מערביות יש יותר חרדה חברתית מאשר במדינות המזרח, כי בהן כל אחד רוצה להיות מיוחד, מה שמלווה בגורם החרדה ש'אולי מסתכלים עליי וצוחקים עליי'. תושבים ערבים נוהגים לגדול בדפוסים של משפחות גדולות, בחמולות, כשמבנה הקולקטיב מאפשר לאנשים להרגיש יותר מקובלים, מה שאמור להוביל להפחתת היקף החרדה החברתית, בהשוואה לחברה המערבית האינדיבידואליסטית".
החוקרים מעריכים כי היקפיה הדומים של התופעה בקרב יהודים וערבים, כפי שזוהו במחקר, מקורם בהשפעות התרבות המערבית על חייהם של ערביי ישראל. "ייתכן שהלחצים הנלווים בתרבות המערבית חלחלו לשתי החברות במקביל, וכי דפוס הגדילה בחברה הערבית בישראל של היום אינו מגן מפני חרדה חברתית".
עבודות קודמות בתחום זיהו שכיחויות נמוכות יותר של חרדה חברתית באוכלוסייה הישראלית. בעבודה מ-2006 שבוצעה בצה"ל זוהו 4.5% הסובלים מחרדה חברתית ובעבודה משנות ה-90 בקרב בוגרים צעירים זוהו 2.9% הסובלים מפוביות (פחדים ספציפיים) לסוגיהן, כשחרדה חברתית מוגדרת כאחת מהן, כלומר פחד מהחברה.
ברבות ממדינות המערב מזוהה בשנים האחרונות היקפה הנרחב של חרדה חברתית. אמנם באירופה שכיחותה נאמדה בעבר כאחוזים בודדים, אולם מחקרים שבוצעו בעשור האחרון באירופה ובארה"ב אומדים את שכיחות התופעה ב-2.8% ועד יותר מ-10% מהאוכלוסייה הבוגרת. בעשור האחרון אף נמצא היקף נרחב של סובלים מחרדה חברתית בקרב בוגרים במדינות דרום אמריקה, בשיעורים של 6.4% בצ'ילה ואפילו 9.1% בברזיל.
_________________________________________
ביישנות ביישנות היא תכונה חברתית ידועה שבפני עצמה אינה מהווה פתולוגיה. בחברות מסוימות היא אף מעידה על נימוסים טובים ויראת כבוד כלפי הזולת. ההבדל הוא שבחרדה חברתית התגובה היא תגובה של חרדה ופחד נוכח המצב החברתי ולא תגובה של ביישנות.
אגורפוביה. אגורפוביה כוללת פחד מהימצאות במקומות פתוחים והומים, מחשש שמא האדם לא יוכל להחלץ מהם אם וכאשר ירצה בכך. הפרעת חרדה חברתית נוגעת למצבים חברתיים ופחות (או בכלל לא) למקום שבו הם מתרחשים.
הפרעת פאניקה: הפרעת פאניקה מתרחשת באופן ספונטני בלי שיהיה גורם ברור שהצית את ההתקף. בחרדה חברתית מה שמצית את ההתקף הוא סיטואציות חברתיות.
הפרעת חרדה מוכללת (GAD): פוביה חברתית שכיחה בקרב אנשים עם הפרעת חרדה מוכללת. ההבדל בין ההפרעות הוא שבהפרעת חרדה מוכללת הדגש הוא על קשרים בינאישיים ופחות על שיפוט חברתי.
הפרעת חרדת נטישה אנשים עם הפרעת חרדת נטישה עלולים להימנע ממצבים חברתיים אך לא מפני שהמצבים מפחידים אותם, אלא מפני שהם חשים צורך להשאר קרובים לאדם מסוים.
פוביה ספציפית: לרוב אנשים עם פוביה ספציפית אינם חוששים משיפוט חברתי שלהם נוכח הפוביה הספציפית.
דיכאון מז'ורי: ייתכן דפוס של הימנעות ממצבים חברתיים אך הסיבה אינה בהכרח רצון להימנע מחרדה, הכרוכה בהימצאות בציבור או כרוכה בשיפוט חברתי.
הפרעת גוף דיסמורפית: אצל אנשים עם הפרעה זו מוקד החרדה הוא פגם גופני הקיים אצלם לדעתם, וההופך אותם לבלתי אטרקטיביים. חרדה חברתית אינה חייבת להיות קשורה לפגם גופני כלשהו.
הפרעה דלוזיונלית: אנשים עם הפרעה דלוזיונלית יכולים לפתח אמונת שווא לפיה הם דחויים מסיבה כלשהי. אנשים עם הפרעת חרדה חברתית אינם מפתחים דלוזיות והשיפוט החברתי שלהם לא מבוסס על אמונות שווא בדרך כלל.
הספקטרום האוטיסטי: לאנשים עם הפרעת חרדה חברתית יש כישורי תקשורת בינאישית טובים יותר מאלה שיכולים להציג אנשים על הספקטרום האוטיסטי.
מצבים נפשיים אחרים : פחד חברתי יכול להתרחש על רקע של סכיזופרניה, אלא שאז התמונה הקלינית תכלול גם תסמינים אחרים של סכיזופרניה. גם בהפרעות אכילה יכולה להיות רתיעה של האדם מפני מצבים חברתיים, אך בהפרעות אכילה לא יהיה חשש מפני שיפוט חברתי כפי שיש בהפרעת חרדה חברתית.
מצבים רפואיים : מצבים רפואיים שונים כמו מחלת פרקינסון יכולים גם הם להיות כרוכים ברתיעה ממצבים חברתיים. כאשר הפחד והחרדה משמעותיים תיתכן גם אבחנה של חרדה חברתית.
הפרעת התנגדות: קשורה לסירוב של הפרט לציית לסמכות. הפרעה זו אופיינית לילדים. כמו כן הפרעה זו לא קשורה לחרדה מפני ביקורת חברתית.
אם חשת חרדה באחד או יותר מהמצבים הבאים ייתכן כי אתה סובל מחרדה חברתית:
כאשר יש צורך לעמוד מול קהל או לתת הרצאה
כאשר עליך לצאת לדייט או להזמין מישהי/ו לדייט
כאשר עליך להשתמש בשירותים ציבוריים
לקראת ובזמן ראיון עבודה
כאשר אתה צריך לפגוש אנשים חדשים
כאשר אתה עלול למצוא את עצמך במרכז תשומת הלב
במצבים בהם יש צורך לנהל “סמול טולק”
כאשר אתה עומד מול ביקורת או כאשר מקניטים אותך
כאשר עליך לדבר עם אנשים בעלי סמכות
כאשר בשיעור עליך לענות על שאלת המורה/מרצה
כאשר עליך לדבר בטלפון עם אדם זר או אדם שאינך מרגיש בנוח איתו
כאשר עליך להשתתף בדינמיקה קבוצתית
כאשר עליך לאכול או לשתות מול אנשים אחרים
כאשר עליך לכתוב מול אנשים אחרים
כאשר עליך לדבר בזמן פגישת עבודה
כאשר עליך להשתתף במסיבות או באירועים חברתיים
מהי חרדה חברתית?
מסוכם מתוך ויקיפדיה
חרדה חברתית או פוביה חברתית היא הפרעת חרדה שמתאפיינת בפחד, חשש או דאגה ממגוון של מצבים חברתיים או מביצוע פעולות מסוימות בפומבי.
אף שהפרעה זו היא מבחינות מסוימות סוג של פוביה ספציפית היא הופרדה מאבחנת הפוביה הספציפית והפכה לאבחנה בזכות עצמה.
מאפייני ההפרעה כוללים פחד ממצבים חברתיים שונים, פחד העלול לגרום לפגיעה במגוון של תפקודים בחיי היומיום.
יש הרואים בחרדה חברתית קבוצה של מספר הפרעות הקשורות זו לזו ונוצרות בגילאי הילדות.
אבחנה
על פי ה-DSM 5, כדי שאדם יאובחן כסובל מחרדה חברתית, חייבים להתקיים כל הקריטריונים הבאים:
פחד ניכר או חרדה מפני מצב חברתי אחד או יותר בו הפרט חשוף לבדיקה או ביקורת מצד אחרים. דוגמאות יכולות לכלול שיחות פנים אל פנים, פגישה עם אנשים שאינם מוכרים, וקיום של פעילויות שבהן אחרים יכולים לראות את האדם עושה פעולות כמו אכילה או שתייה. דוגמה נוספת היא דיבור בפני קהל. בילדים החרדה צריכה להתקיים בנוכחות אנשים בוגרים.
הפרט חושש שמא הוא ינהג באופן שיתפרש כשלילי, כלומר חושש מאפשרות של היות מושפל או מובך, או שיידחה על ידי הסביבה.
הסיטואציות החברתיות כמעט תמיד גורמות לפחד וחרדה. בילדים הביטוי יהיה בכי, צעקות, קפיאה או היצמדות של הילד למבוגר.
סיטואציות חברתיות בכלל מלוות בפחד אינטנסיבי וחרדה.
השכיחות של חרדה חברתית בקרבזקניםנעה בין 2% ל-5% בקרב אזרחי ארצות הברית.
הבדלים בין המינים באים לידי ביטוי בעיקר בילדים ובני נוער, כאשר בנים נוטים יותר מבנות לפתח את ההפרעה.
מהלך ההפרעה
הגיל החציוני לתחילת ההפרעה בקרב ילידי ארצות הברית הוא גיל 13. כ 75% מהילדים מפתחים את ההפרעה בין גיל 8 לגיל 15.
תמונת ההפרעה עולה לעיתים מסיפור החיים של הילד הכולל עכבות חברתיות וביישנות.
הסימפטומים הגופניים של החרדה החברתית שאותם חווים אנשים החיים עם ההפרעה דומים לאלו של הפרעות חרדה אחרות וכוללים: הזעה, הסמקה, רעד בגוף, בחילה, ורעד בקול.
כמו כן ישנה נטייה חזקה להימנע מסיטואציות חברתיות שבהן האדם התנסה בתסמינים אלה בעבר.
למה זה קורה?
התפתחות ההפרעה יכולה להתרחש על רקע של התנסות משפילה (למשל ילד שהיה קורבן לאלימות בבית הספר, ילד שהקיא כשהיה צריך לדבר מול קהל). במקרים אחרים ההפרעה מתפתחת בהדרגה ובאיטיות.
התפתחות של הפרעה חברתית בבגרות היא אירוע נדיר יחסית וקשור לצורך לרכוש תפקידים חברתיים חדשים (למשל תפקיד בכיר יותר בעבודה, או ניסיון למצוא בת/בן זוג לנישואין).
במקרה האחרון, החרדה החברתית תיעלם עם הנישואין. עם זאת היא עלולה להופיע שוב אם האדם יתגרש.
סרטר: "הגיהינום הוא האחר" יונה וולך:"המקור, והראשית והסיבה של כל הדברים - הפחד שלנו אחד מהשני. אני חושבת שזה הדבר הבסיסי ביותר שיש בנו, פחד של אנשים אחד מהשני".
__________________________________________
זה הפחד שלנו אחד מהשני. כל כך קל להגיד ואהבת
ואנחנו פוחדים אחד מהשני
ולא יודעים כלום על בני אדם.
לדעת על חיות, לדבר על תודעה.
הנה כמה אנחנו בני האדם רחוקים זה מזה.
וזאת אנו מסתירים כל הזמן. את הפחד הזה.
בני האדם כולם אחד אחד כל כך פוחדים אחד מהשני.
פתאום אני ראיתי שאנשים פוחדים פשוט אחד מהשני.
___________________________________________
"אנחנו חושבים תמיד שאנחנו פוחדים מדברים ואנחנו מרגישים שאנחנו לא בדרך הנכונה ואנחנו חיים את הפחד שלנו,
"אבל זאת התוצאה של כל הפחד.
זה המקור, והראשית והסיבה של כל הדברים - הפחד שלנו אחד מהשני.
"לא לחינם נכתב בספר בראשית על הרצח של קין והבל.
"אני חושבת שזה הדבר הבסיסי ביותר שיש בנו, פחד של אנשים אחד מהשני.
"הם עושים הרי דברים איומים. הם נלחמים וחיים אחד על חשבון השני ופרזיטים והורגים ורוצחים.
יש לי התקפות פה ושם של פחד.
פעם זה נורא עניין אותי, פחד וסבל. חשבתי שאלה הדברים היחידים שישנם. הייתי ממש מכורה לזה ויצאתי מזה.
כל המסורת הנוצרית של המאה ה19 זה הכול פחדים וסבל וקדושים ואני חושבת שיצאתי מכל הסיפור הזה. זה כבר לא חומר שמעניין אותי.
מאות אלפי ישראלים סובלים מהפרעת חרדה חברתית - וכלל לא מודעים לכך
חרדה חברתית היא הפרעת החרדה הנפוצה ביותר, והיא רק הולכת ומתפשטת. רבים פוטרים את העניין כמבוכה רגילה מאינטראקציה עם אנשים, ולא ערים לעוצמת המצוקה. כעת, עמותות וחוקרים מציעים פתרונות לא שגרתיים
"חשבתי שאתה חלק מהקבוצה", התוודה בפני אחד המשתתפים, בעל בלורית מרשימה. "הייתי בטוח שהעיתונאי שהבטיחו לא הגיע בסוף". אפשר היה לתת למורה שלי לתיאטרון מהתיכון את הקרדיט על ההסתערבות המושלמת בקבוצת החרדים־חברתית, אבל זה לא יהיה מדויק. נכון יותר לומר שבתוך כל אחד יש חרד־חברתית קטן. זה שבתוכי כנראה קצת יותר גדול.
הבחור שניגש אלי אמנם קיבל את הרושם שאני הביישן המושלם, אבל ההתרשמות לא היתה הדדית. אילו הייתי נתקל בו ברחוב, לא הייתי מנחש שהוא משתתף בקבוצה של חרדים חברתית. קשה לדמיין שהצעיר עם האטיטיוד המגניב והדיבור הנינוח הוא למעשה הילד שפחד עד מוות מההפסקה בבית הספר, שגדל להיות הנער שלא יצא מהמיטה אחרי שלא הסתדר במסע לפולין. רק אחרי שנים רבות של סבל, ניסה לברר מה יש לו, מבלי לדעת איך קוראים לזה. "חיפשתי בגוגל 'פחד מאנשים'", סיפר לי אחר כך.
הקבוצה הזאת התכנסה באחד מלילות נובמבר האחרון בקומת מרתף בבניין משרדים בדרום תל אביב. בסטודיו גדול שבטח משמש לשיעורי בלט, התבקשנו לעמוד ולנהום לשם חימום "כמו דובים ביער". אחר כך היה צריך להתחלק לזוגות. אין דבר ששנוא עלי יותר מחלוקה לזוגות, עוד מימי הגן. שיתפתי פעולה עם התרגילים אבל בצמצום האפשרי. רציתי רק לברוח משם.
הרצון הזה לברוח הוא בדיוק הדבר שקבוצה כזאת פועלת נגדו. חרדה חברתית, הפרעת החרדה הנפוצה ביותר, גורמת לסבל רב בגלל ההימנעות מאינטראקציות חברתיות. ההימנעות הזאת, בתורה, משמרת ומעצימה את החרדה. הדרך לשבירת ההימנעות היא חשיפה, ומהות החשיפה היא מפגשים חברתיים. אם אנשים עם חרדה מטיסות ייפגשו זה עם זה, הם אמנם ייהנו מתמיכה, אבל כדי להיחשף לחרדה הם יצטרכו לעלות על מטוס. לעומת זאת, עצם המפגש בין אנשים שסובלים מחרדה חברתית הוא תהליך טיפולי.
זהו הרעיון הפשוט והיעיל של עמותת "מים שקטים", שאירגנה את המפגש הזה. המייסד והמנכ"ל הוא יואב בן־ישי, מהנדס תוכנה סימפתי עם קוקו שהגיע לנקודת מפנה בחייו בעקבות בלאק אאוט שחווה כשנדרש לדבר מול קולגות ובוסים בעבודה. חרדים חברתית רבים חוששים לדבר מול קהל, במיוחד אם יש בין המאזינים גורמי סמכות. מסיבה זו הם עלולים להידרדר בסולם הדרגות בעבודה, עד שיגיעו לתפקיד שיבטיח להם מינימום אינטראקציה עם אחרים.
בן־ישי הבין איזה גורל מצפה לו והחליט לטפל בעצמו. נמאס לו להיות זה ששותק כל הזמן ("הסתכלו עלי כעל סוג של אאוטסיידר, יצור משונה שלא מדבר"). נשבר לו שהוא צריך לחשוב שבוע לפני שהוא מתקשר לבחורה ("כמעט לא יצאתי, הייתי צריך לגייס תעצומות נפש"). אז הוא הלך לסדרה של 14 מפגשים בקבוצה לטיפול בחרדה חברתית בבית החולים גהה, בהנחיית הפסיכולוגית הקלינית ד"ר צופי מרום. זה עזר, אבל לא מספיק. "הבנו שם שצריך יותר חשיפה, אבל לא ידענו איך לעשות את זה", הוא מספר.
עלייה באבחון החרדה אצל ילדים
יש פער די מדהים בין שכיחות החרדה החברתית לבין המודעות הציבורית אליה. נדמה שכמעט כל אדם ברחוב יוכל לכתוב ספר הדרכה על OCD, הפרעה שממנה סובל כאחוז אחד מהאוכלוסייה. נדמה שחרדה חברתית מוכרת הרבה פחות, אף שהיא נפוצה פי כמה. בקרב צעירים היא שכיחה במיוחד: לפי מחקר מ–2013, 12% מהסטודנטים הישראלים עומדים בקריטריונים של ההפרעה.
אין נתונים עדכניים לגבי האוכלוסייה הכללית בישראל, אך לדברי ד"ר עידן אדרקה, פסיכולוג קליני וחוקר חרדה חברתית מאוניברסיטת חיפה, ניתן להעריך שהשכיחות בארץ לא נופלת מהשכיחות בארה"ב — 7% מהאוכלוסייה. המשמעות היא שבישראל יש לפחות חצי מיליון חרדים חברתית. עמותת "מים שקטים", כמו גם עמותת "רקפת" שפונה לנוער, הכפילו ושילשו את היקף הפעילות שלהן בשנים האחרונות, וכיום יש להן יחד מעל 30 קבוצות שבועיות. ועדיין, מדובר בטיפה בים.
לדברי אדרקה, ישנם כמה סימנים מדאיגים לעלייה בשיעור החרדה בשנים האחרונות, וחרדה חברתית כנראה אינה יוצאת מהכלל. "בשנות ה–90, דיכאון היה ההפרעה הנפוצה ביותר", אומר אדרקה. "זה היה דור הפרוזק. היום ברור מעל לכל ספק שהפרעות החרדה נפוצות יותר מדיכאון. בין 2017 ל–2018 נרשמה עלייה של חמש נקודות מתוך מאה בדירוג החרדה של האמריקאי הממוצע. מגמה דומה נמצאה גם כשניתחו תלונות של 150 אלף סטודנטים אמריקאים שפנו לייעוץ".
מחקר נוסף מצא עלייה של 20% באבחון חרדה בקרב ילדים ונוער בין 2007 ל–2012, בעוד שלא חלה עלייה באבחון דיכאון באותן שנים. העלייה בחרדה במקביל לכניסת הסמארטפון לחיינו עשויה לרמז על קשר בין השניים. ואכן, מחקר ישראלי מ–2017 הראה שנבדקים שהתחילו להשתמש בסמארטפון חוו עלייה במדד של "עיסוק בנאותות חברתית", שבוחן עד כמה אדם מוטרד ממה שחושבים עליו (וקשור בזיקה ישירה לחרדה חברתית). "מספיק שהטלפון נמצא איתך הפוך בחדר כדי לגרום לך לחוש שסוכן חברתי מפקח עליך", מסביר ד"ר אביעד הדר, חוקר התנהגות ומוח מאוניברסיטת בן־גוריון, שערך את המחקר. "העבודות שלנו ושל אחרים מלמדות שהסוכן הזה גורם לך לדאוג יותר לגבי ההתנהגות שלך".
יש עוד הרבה מה לחקור בנושא, אך אפשר לומר בזהירות שנסיבות חיינו מוכות הסמארטפון יוצרות תנאים נוחים להימנעות מאינטראקציות חברתיות: סקרים שנתיים מקיפים בארה"ב מראים שבני נוער מבלים כיום הרבה פחות עם חברים, יוצאים פחות לדייטים ומדווחים הרבה יותר על תחושת בדידות. אבנר דפני, מנכ"ל עמותת רקפת, מתנסח במילים חותכות יותר: "כמובן שבריחה למסכים מעצימה את הקושי. כשאני נכנס היום לכיתות בהפסקה, אני רואה עשרות ילדים שיושבים עם הטלפון. זה מעודד הימנעות".
"אינטראקציה חברתית לא נעימה" היא מושג מפתח שעוזר להבין מהי בעצם חרדה חברתית. השאלה הזאת פשוטה פחות מכפי שהיא נשמעת, כי בניגוד למה שאפשר לחשוב, חרדה חברתית בדרך כלל לא מונעת מאדם לעבוד, ללכת לסופר, לפגוש בני משפחה ואפילו כמה חברים. חרדים חברתית חרדים מחברה, אבל לא מכל סוג של חברה. מהו, אם כן, הדבר המסוים שממנו הם חוששים? לדברי מרום, לב העניין הוא הימנעות מחוויות שעלולות, מבחינת החרד, לגרום לו לחוש בושה, השפלה או מבוכה.
"חרדה חברתית כל כך כואבת כי היא פוגשת אותנו במקום שבו אנחנו מנהלים את הדימוי שלנו מול העולם", מסבירה הפסיכולוגית הקלינית פרופ' איוה גלבוע־שכטמן, שחוקרת את ההפרעה במחלקה לפסיכולוגיה ומרכז גונדה לחקר המוח באוניברסיטת בר־אילן. "זו מטלה שכולנו עסוקים בה, אך מי שיש לו חרדה חברתית עסוק בה הרבה מאוד, וזה גורם לו סבל רב". לדבריה, לחרדה חברתית יש לעתים קרובות רקע גנטי, וישנם גם גורמים סביבתיים אפשריים, כמו חוויות של השפלה ובריונות בילדות. ואולם מה שמשמר אותה הוא ההימנעות.
"מי שיש לו חרדה חברתית לא יימנע מללכת לעבודה, אלא מקידום בעבודה", אומרת גלבוע־שכטמן. לדבריה, ההפרעה מרתקת את האדם למצב המוכר והבטוח, וגורמת לו לחשוש מכל שינוי שעלול להסתיים בכישלון. לפי גלבוע־שכטמן, "הבעיה היא שכדי שיקרו דברים נעימים חייבים לקרות גם דברים לא נעימים". העובדה שרוב האנשים עם חרדה חברתית מתפקדים כלפי חוץ פחות או יותר בסדר, "לא אומרת שהם מתנהלים בעולם בלי רמות גבוהות של כאב וחרדה". השלכות ההפרעה אינן רק אישיות אלא גם חברתיות. קשה לכמת את הנזק שנגרם לכלכלה, למשל, בגלל כל אותם חרדים חברתית שלא ממצים את יכולותיהם.
"לאנשים עם חרדה חברתית יש לעתים קרובות סטנדרטים גבוהים ונוקשים", אומרת מרום. "למשל, 'אני תמיד צריך להיות חד ושנון'. נפוצה מאוד התחושה של התחזות, כלומר, 'בסוף יגלו שבעצם אין לי כישורים ויפטרו אותי', או 'התחתנו איתי בטעות'. מפתיע עד כמה מוכשרים יכולים להיות האנשים שמחזיקים באמונות כאלה".
"זו הפרעה עם השפעה הרסנית על חיי החברה, החיים הרומנטיים והעבודה. זה סבל בלתי נשלט. החרד לא צריך אויבים, כי יש לגיון של אויבים בתוכו"
קשה לעצור את שטף הדיבור של מרום, כנראה הפסיכולוגית הוותיקה והמשופשפת ביותר בטיפול בחרדה חברתית בארץ. "זו הפרעה שיש לה השפעה הרסנית על כל תפקודי החיים", היא מסכמת, "על חיי החברה שלך, החיים הרומנטיים, היכולת למצות את יכולותיך בעבודה. זה סבל בלתי נשלט. מי שיש לו חרדה חברתית לא צריך אויבים, כי יש לו לגיון של אויבים בתוכו". בגלל ההשלכות הקשות שלה, ההפרעה מלווה לעתים קרובות בדיכאון ובפנייה לגראס ולאלכוהול.
לתכנן כל תנועה
חרדים חברתית נוטים למה שמכונה "התנהגויות ביטחון", כלומר שיטות שפיתחו כדי למשוך פחות תשומת לב. למשל, ללכת עם הידיים בכיסים, ללבוש בגדים כהים, לשלוח הודעה כתובה במקום לדבר בטלפון. "כל פעם שמתקשרים אלי, חברות לדוגמה, אני מתה מבפנים. אף אחד לא מבין את זה", כתבה אלמונית באתר של מים שקטים.
"כשהייתי בצבא", סיפרה לי בחורה שמשתתפת באחת הקבוצות של העמותה, "במשך שנה נמנעתי מלשבת רגל על רגל, כי חשבתי שכולם מסתכלים עלי וזה נראה מוזר. אם הייתי רוצה להוציא את הספר מהתיק ברכבת, הייתי חושבת המון על איך בדיוק לעשות את זה. רציתי לתכנן את התנועה, אולי אסתיר את הכריכה. ממש מחשבות מטורפות. הייתי יושבת בפנים קפואות, לא הוצאתי דברים מהתיק, לא קראתי בעיתון למרות שרציתי. נמנעתי מכל תזוזה וניסיתי לתכנן את המהלך הבא".
"אני נדהמת כל פעם מחדש ממגוון התנהגויות הביטחון", אומרת מרום. "פטנט של אחד יכול להיות האנטי־פטנט של האחר. יש כאלה שמעדיפים לשבת מאחור באולם ההרצאות, ויש כאלה שמעדיפים דווקא את השורות הראשונות. הם חוששים שאם יישבו מאחור ויפנו אליהם שאלה, כל יושבי השורות שלפניהם יסתובבו ויסתכלו עליהם".
ד"ר גלבוע־שכטמן מציעה לא לפטור את ההפרעה כעניין של מה בכך: "אפשר לשאול, מה אכפת לאנשים עם חרדה חברתית מה אחרים חושבים עליהם? אז יחשבו שאתה אידיוט, אז מה? אלא שזו שאלה לא הוגנת, כי לכולנו אכפת מזה. בעברנו האבולוציוני, בידוד חברתי הוביל להיכחדות. אנחנו מתוכנתים להתמודד עם הסכנה הזאת, וייתכן שהיום אנחנו עוסקים בזה אפילו יותר, כי אנחנו לא חשופים לרוב הסכנות שאבות אבותינו נחשפו אליהן. אריות לא רודפים אחרינו, יש לנו היכן לישון ומה לאכול. רוב הסכנות שלנו הן סכנות חברתיות".
"המחקרים שלי בוחנים את התגובות הגופניות של חרדים חברתית לסימנים של הערכה או חוסר הערכה מצד הזולת", אומרת גלבוע־שכטמן. "למשל, בדקנו במעבדה איך נבדקים מגיבים לחוויה של הדרה. כולם שיחקו בכדור ואותם לא הזמינו. אצל אנשים שאין להם חרדה חברתית, חוויה כזו של דחייה מקבוצה אחת מגבירה את המוטיבציה להיכלל בקבוצה אחרת. אצל חרדים חברתית, לעומת זאת, הרצון לקשר בעקבות חוויה כזו יורד. הם משתבללים. באחד המחקרים, למשל, בדקנו פרמטרים קוליים, וראינו שלאחר הדרה, הקול שלהם הופך להיות פחות דומיננטי, לעומת קולם של הנבדקים בקבוצת הביקורת, שהפך ליותר דומיננטי".
"בשנים האחרונות יש יותר ויותר עדויות לכך שכאב של דחייה מפעיל במוח אזורים שחופפים בחלקם לאזורי הכאב הפיזי", מוסיפה גלבוע־שכטמן. "אלה ממצאים מהפכניים, כי אנחנו משתמשים בביטוי 'כאב נפשי' כסוג של מטאפורה, אבל זה לא מטאפורי בכלל. מחקר שלצערי לא אני ערכתי מצא שאקמול משכך גם כאבים נפשיים מהסוג הזה. כשאנשים יבינו שהכאב הנפשי הוא אמיתי, אולי תיבקע החומה שבין הכאב שהוא כביכול מדומה, לכאב שהוא כביכול אמיתי".
חרדה חברתית היא רצף. לא כל ביישנות היא ביישנות פתולוגית. לדברי מרום, "כולנו חווים ביישנות וחרדה, ובביישנות לטעמי יש חן. זה הופך לבעיה כשזה מופרז, כשזה נחווה כלא הגיוני, כשזה קורה בכמה סוגי סיטואציות וכשזה גורם סבל. למשל, ילד שלא הולך לבית הספר כי הוא חושש שהמורה תפנה אליו". בכל אופן, לא צריך לקבל גושפנקא קלינית רשמית כדי להצטרף לקבוצה של מים שקטים או רקפת. כל מי שמרגיש שהביישנות מפריעה לו בחיים, יכול להגיע.
מי שרוצה לברר עד כמה הוא מסתדר עם בושה מאפס ועד סשה ברון כהן, יכול להיכנס לאינטרנט ולמלא את שאלון ליבוביץ', שנועד לאבחון ראשוני של ההפרעה. מילאתי ומצאתי שאני רחוק מאוד מהקריטריון האבחוני, אבל זה לא אומר שאני חף מסימפטומים. כשהייתי סטודנט, למשל, נשמתי לרווחה כשאיתרתי את היציאה האחורית מאולם ההרצאות, שחסכה ממני את המינגלינג המבעית שאחרי השיעורים. עד היום אני מעדיף חתך־נייר בעין מאשר לקיים שיחות טלפון מסוימות (שאחרים לא היו חוששים מהן בכלל) ועולה בי חשק עז ומסתורי לשטוף כלים במפגשים חברתיים.
האכזריות של עולם הדייטינג
כנס מים שקטים השני, שהתקיים באולם מלא מפה לפה בתל אביב בנובמבר האחרון, הוקדש להשפעתה של חרדה חברתית על החיים הרומנטיים. מטבע הדברים, דייט עלול לעורר אצל מי שיש לו חרדה חברתית אימה שהיא מעל ומעבר לאימה הרגילה במצבים כאלה. לגברים עם חרדה חברתית עלול להיות קשה יותר במצב הזה, בגלל הנורמה שלפיה הגבר אמור להיות אסרטיבי ולהוביל. "עולם הדייטינג אכזרי יותר כלפיהם", אומר פרופ' אשכול רפאלי, פסיכולוג קליני וראש המעבדה לחקר רגש ויחסים בינאישיים באוניברסיטת בר־אילן.
"הקשב של הסובלים מחרדה חברתית מופנה לשני מוקדים, ושניהם לא טובים", אמרה מרום בהרצאתה בכנס. "מצד אחד, הם קשובים פנימה, לסימנים של מתח כמו רעד, הסמקה והזעה. מצד שני הם קשובים החוצה, לסימנים שמעידים על כך שהאדם שמולי לא מעוניין בי או צוחק עלי". סימנים כאלה נתונים לעתים קרובות לפרשנות. יכול להיות שהבחורה מפהקת כי הבחור שמולה משעמם אותה, אבל יכול להיות שפשוט היה לה יום מתיש בעבודה. לא קשה לנחש מה יסיק אדם בעל חרדה חברתית.
במעגל שיחה שהתקיים לאחר ההרצאות בכנס, התבוננה אחת הצעירות בטבעת הנישואים שהתנוצצה על אצבעה של צעירה אחרת בשם נעמה, ואמרה שבקהילת החרדים חברתית "מסתכלים מלמטה למעלה" על מי מהם שהצליח להתחתן. מאוחר יותר אמרה לי נעמה שהיא מרגישה לפעמים את היחס הזה. "חושבים שאני משהו מיוחד, שיש לי את כל סודות ההצלחה. אני מרגישה שזה לא נכון. את בעלי פגשתי באינטרנט אחרי שקראנו את הבלוגים זה של זה. הוא ידע מההתחלה שיש לי חרדה חברתית. אם הייתי צריכה לחשוף את זה אחרי ההיכרות עם מישהו, היה לי מאוד קשה".
הצעירה שהביטה בנעמה בפליאה היא בת 32, וטרם הצליחה לקיים קשר זוגי. "לחיות עם מישהו זה להיות מאוד חשופה לביקורת", היא אומרת. "מישהו שרואה איך אתה חי, זה קשה ומביך". את רוב המאמצים שלה היא הקדישה עד כה להתמודדות בתחום התעסוקתי, שגם בו לא חסרו לה צרות. "מזוגיות אפשר להימנע", היא אומרת, "מתעסוקה לא".
גם בזוגיות ארוכת טווח חרדה חברתית עלולה להוות "אתגר", כמו שאומרים היום. לדברי פרופ' רפאלי, זו תגלית חדשה למדי. עד לא מזמן, ההנחה היתה שהבעיה של חרדים חברתית נוגעת לחיי העבודה וליכולת שלהם להיכנס לקשר, ולא לקשר עצמו.
אך מחקרים במעבדתו של רפאלי, לצד מחקרים מהעולם מהשנים האחרונות, מצאו שכאשר מישהו (או מישהי) עם חרדה חברתית נמצא בקשר זוגי, הוא נוטה פחות לדבר על נושאים חיוביים עם בן הזוג, חש שבן הזוג פחות מבין אותו ותומך בו, מרוצה פחות מהקשר, עושה פחות סקס ומרוצה פחות מחיי המין שלו. "לאנשים עם חרדה חברתית יש סט של אמונות והתנהגויות שמקשות עליהם להיפתח, לבטוח באחר ולחלוק איתו את החוויות שלהם", אומר רפאלי. "זה נכון גם בקשר הזוגי". דווקא בני הזוג של החרדים חברתית אינם מדווחים על שביעות רצון נמוכה מהקשר.
מכיוון שלחרדים חברתית יש בדרך כלל פחות חברים, הם גם עשויים להעמיס על הקשר הרומנטי יותר מדי. לדברי רפאלי, "הטרנד הסוציולוגי שהולך ומחריף הוא שבני הזוג שלנו ייתנו לנו מענה לכל צרכינו — הבנה, סקס, שייכות, תמיכה. אני חושב שבגלל שלחרדים חברתית קשה יותר לקיים קשרים, הם עשויים להזדקק אפילו יותר לבן הזוג שלהם. כל הביצים שלהם בסל אחד". מצד שני, ישנה מחצית הכוס המלאה. הפסיכולוג גל לצרוס, דוקטורנט במעבדה של רפאלי, אמר בכנס כי "מי שיש לו חרדה חברתית רגיש מאוד לרמזים בינאישיים, ולרגישות כזו יש חשיבות גבוהה בקשרים רומנטיים".
