ענבל פרלמוטר (15 בינואר 1971 – 1 באוקטובר 1997) הייתה מוזיקאית, זמרת, גיטריסטית, מלחינה ומעבדת ישראלית. הייתה מייסדת וסולנית להקת "המכשפות".

פרלמוטר יצרה במשך שנים מעטות עד מותה בגיל 26, ולמרות זאת נחשבת ליוצרת ייחודית ובעלת השפעה במוזיקה הישראלית.

תחילת דרכה המוזיקלית הייתה בשנת 1992 בלהקת "המכשפות" לצידן של יפעת נץ ויעל כהן, ולאחר התפרקותה הזמנית של הלהקה המשיכה ביצירה עצמאית.
_____________________

עבור מי שהיו שם, המוות הטרגי של ענבל פרלמוטר היה שיברון לב וחוויית התבגרות מעצבת, אבל עבור דור צעיר של מוזיקאים היא דמות מיתולוגית והשראה בלתי נדלית. 20 שנה אחרי מותה, מדברים המוזיקאים שהכירו את פרלמוטר על חייה ומותה

מתוך כתבה מאת עדי סמריאס | טיים אאוט | 28 בספטמבר 2017

יפעת נץ, בסיסטית להקת המכשפות וחברתה של ענבל עוד מימי התיכון, התקשרה בערב התאונה למאיה צ'ליצ'נסקי, מנהלת יחסי הציבור של הלהקה וחברה של ענבל: "אני חושבת שראיתי את האוטו של ענבל מעורב בתאונה".

באותו יום בילתה פרלמוטר עם אמה עופרה ברחובות, העיר שבה נולדה וגדלה. השתיים גם ביקרו בקברו של אב המשפחה, יצחק פרלמוטר, שהיה מורה לגיטרה ונפטר חמש שנים קודם אחרי שהתמוטט בחצר בית המשפחה.

למחרת היו אמורות המכשפות לעלות לבמה יחדיו לראשונה זה שנה, להופעה במועדון הלוגוס. ההופעה תידחה ל־ 30 ימים אחר כך, ללא ענבל, כמופע לזכרה.

בשבועות שלפני מותה הביעה פרלמוטר אופטימיות בקרב מכריה, "היא הייתה בטוב, קיבלתי שנה טובה ביום ההוא, קבענו שניפגש אחרי ארוחת הערב, לא אגיד שהייתה בשמחת חיים כי זה משהו שאף פעם לא הוביל אותה, אבל היא הייתה בטוב, כן היו ימים, כן היו רגעים", נזכרת צ'ליצ'נסקי באותו ערב חג.

"היא רצתה לחזור לפעילות, היא הייתה עם הרבה רצון לצאת מזה ולצאת לפעילות", מספרת בגעגוע ליליאן שוץ, מנהלת הלהקה ודמות מיטיבה בחייה, אימהית במידה רבה.

שנה לפני כן בדיוק התוודתה פרלמוטר בפני שוץ על ההתמכרות להרואין, שבו החלה להשתמש בתדירות משתנה מאז ביקור גורלי בלונדון בגיל 20. פרלמוטר ביקשה את עזרתה וחשפה בפניה את גופה הפצוע ממחטים, רגע לפני שהיא מאבדת אחיזה. שוץ הבטיחה שתעזור לה וכך עשתה.

לאורך השנה שלאחר מכן עברה ענבל כמה ניסיונות גמילה שאליהם התגייסו חבריה הקרובים.

אבל במותה הייתה פרלמוטר נקייה זה תקופה, כפי שהעידה בדיקת החומרים הרעילים שהתבצעה בגופה לאחר המוות, לא אלכוהול ולא סמים, נקודה אחת של אור אחרי תקופה חשוכה. היא הייתה מאוהבת ורצתה לחזור להופיע – עובדות שרק מוסיפות להילת הכאב והמיסטיות סביב מותה. האם התעייפה מהדרך המתישה? אולי מהתרופות שנטלה כחלק מהגמילה? האם מדובר בסך הכל בתאונה מצערת? פלאשבק מן השימוש הממושך בסמים שאחז בה בזמן שנסעה על הכביש המהיר עם דיסקמן ואוזניות כפי שאהבה כל כך לעשות? אולי, אולי רק ביקשה לפצוע את עצמה ולא למות? "היה לה חשש מכל החזרה לבמה. היא מזמן לא הייתה על הבמה", אומרת צ'ליצ'נסקי בהרהור. "הן עשו חזרות – מצד אחד זה נתן לה חיים ושמחה, מצד שני הרבה מאוד חשש ולחץ". לפי שוץ, "היא ניסתה לצאת מזה, כשהיא מתה היא הייתה חודש וחצי נקייה, הייתה בקשר עם החבר ומאוד אהבה אותו, היא רצתה לגור איתו. אבל כנראה החיים יותר חזקים מכל מה שרוצים".

ארבע שנים בסך הכל ארך החיבור בין שוץ לפרלמוטר. ארבע שנים דחוסות, שבסיומן הטרגי תנתק את עצמה שוץ מהעשייה שכל כך יקרה לה ותפסיק לעבוד למשך שלוש שנים. את ענבל היא הכירה דרך קורין אלאל, שהפיקה את אלבומן הראשון של המכשפות, שאהבה את ענבל וענבל אהבה אותה. "אחרי 'זן נדיר' עברתי איזו נפילת אנרגיה והגיטרה פתאום לא עשתה לי כלום, רה מז'ור דו מז'ור היה מעצבן אותי, וקודם מהאקורדים האלה היו יוצאים לי שירים. החלטתי ללכת לפתח נגינה קלאסית והלכתי ללמוד אצל המורה הכי מפחיד וטוב, אגון קרטן, למדתי אצלו שנה וחצי. במהלך השיעורים תמיד היו אנשים שמחכים בתור, ויום אחד פגשתי צעירה עם פוני שחור, שיער שחור, קטנה כזאת, ואמרתי מה ילדה צעירה כזאת עושה אצל אגון קרטן", נזכרת אלאל בקולה הצרוד שגעגוע עמוק נחבא בו.

"שאלתי אותה מה היא לומדת, והיא אמרה לי ניצוח, ואז היא סיפרה שיש לה להקה ויש להן הופעה מחר ו'שמאוד נשמח אם תבואי', וככה זה התחיל". אלאל הגיעה למחרת למועדון הוולווטה במורדות רחוב אלנבי, "וראיתי את האור שלהן, זה היה מאוד חזק, כמו שאתה רואה פרח חדש כזה, צעיר צעיר, שאתה צריך להשקות ולתת האור הנכון והמזג האוויר הנכון. צירפתי את ליליאן שוץ שתפיק אותן ואני הייתי במוזיקה".

ענבל פרלמוטר הייתה בדיכאון

23 שנה עברו מאז אותו ערב ראש השנה, 1 באוקטובר 1997, כשלצד מעקה בטון סמוך למחלף ראשון, על כביש 4, עמדה מכונית וולוו שחורה ומרוסקת מדגם אמזון 121 מודל 1961, רכב האספנות שענבל פרלמוטר כל כך אהבה.

"מעכבת את כל התנועה / על הגג יש רוח חזקה/ הם יגידו מישהי נפלה / איך קרה שכך עשינו לה / וזה מוזר, מוזר / לא השארתי פתק / לא היה לי מה לומר/ ...מרחוק שומעת המולה./ מתקרבת מכונית כחולה./ רק עוד צעד -/ ואז הצלילה..."

("מעכבת", "הקלטות אחרונות")

יום שחור

מילים ולחן: ענבל פרלמוטר

אני יכולה עכשיו להתפרק לגמרי,
להזרק, וגם את מי שאפגוש
אסחוף אותו איתי ביחד לתהום.
מותר לי היום.

אולי זה רק חלום...

אבל זה לא ככה ממש,
שוב התלכלך לי דף חדש.

כמו ספינה שטובעת
במחשבות אני שוקעת.
גלים של אהבה,
של אכזבה,
של פחד, רעד, של אימה.
בועות בועות אני צוללת
בים של מהומה.

אולי זאת רק גוזמא...

אבל זה לא ככה ממש
שוב התלכלך לי דף חדש.

כולנו צינים כל הזמן

"אפשר להגיד שהיה לה קסם אפל, רגל אחת בתור הנעורים ורגל אחת בתוך הגיהינום. אני משער שהיא מודל להרבה בנות שהמשיכו את הדרך אחריה, בחורה שעושה רוקנ'רול", מציין בעדינות ערן צור, מי שהיה שכנה וגם חבר לעבודה משותפת ובכלל.

הילה רוח הייתה נערה צעירה כשהמכשפות היו בשיאן ואומרת על פרלמוטר: "היא הייתה מבריקה וכתבה מבריק ומאוד שונה באופן כללי מהנוף שהיה מאוד כן ומאוד חשוף ורגיש בקטע של להיות ברוקנ'רול ולא רק במגניבות". רוח מציינת את ההופעה בעין גב ב־ 1993 , שבה ביצעו המכשפות גרסה משלהן ל"קסם על ים כנרת". "כשענבל לקחה את 'קסם על ים כנרת', השיר הארץ ישראלי הזה, והפכה אותו לשיר אהבה לסבי", נזכרת רוח, "היא האירה באור חדש הרבה דברים שלפני כן היו תמימים וארץ ישראליים".

ממהלך חייה הסוער של פרלמוטר ניכר שהיא אהבה את הרוקנ'רול ואת האהבה עצמה, את המה ולא את האיך. "היה בה גם צד אפל, חד משמעית כן", מספרת בזהירות צ'ליצ'נסקי, "לא נראה לי שהיא פחדה ממשהו בחיים האלה. לא נראה לי שפחד זה משהו שהיא אי פעם הרגישה מהו או שהוביל אותה". אבל בקצהו של המיתוס שנקרא ענבל פרלמוטר ניצבת אישה צעירה שארבע שנות הפעילות המוזיקלית שלה גבו מחיר כבד.

פרלמוטר קיוותה להמשיך הלאה אל מעבר להצלחהשל המכשפות. באמצע שנות ה־ 90 , בישראל של לפני ואחרי רצח רבין, פרלמוטר חוותה את השבר הגדול – הייתה מחוברת לעברית ולישראל, אבל גם אנגלופילית מושבעת ובעלת רצון להיות חלק ממה שמתחולל במוזיקה העולמית. "לפעמים שואלים אותי מי היא הייתה היום, אני לא יודעת, אני לא יודעת", נאנחת שוץ, "היא הייתה קשורה לחומרים בעברית ולחיים פה, אחרי רצח רבין היא נכנסה למודעות שלא הייתה לה קודם". באותו חודש הופיעה פרלמוטר לראשונה לא כחלק מהמכשפות בתוכנית "שיר פרידה" שהוקדשה ליצחק רבין, ושם ביצעה לראשונה את "חמדת אבות 2":

"בראש מורכן נמשיך לסבול / או שנצרח
בקול גדול / אי אפשר לקנות מולדת בדם /
אי אפשר לקנות מולדת בדם".

על השיר שכתבה והלחינה אמרה פרלמוטר באותה תוכנית את המשפט שהנציח מאוחר יותר אסף אמדורסקי: "כולנו צינים כל הזמן כל כך הרבה וקהי חושים ופותחים עיתון ואומרים, נו עוד אסון, אבל זה לא ככה, חבל שהגענו לכזה מצב נורא בשביל להתעורר ולראות את זה, אני יודעת שאני התעוררתי באיזושהי צורה, וכן הייתי רוצה לשיר דברים שהם מחוברים למקום, אין בזה פסול להתרגש בארץ שלנו, אין בזה פסול להגיד שאנחנו שייכים לכאן, ואין בזה פסול לומר שכולנו ביחד בסופו של דבר".

בשלהי שנת 1995 המכשפות נמצאות בשיא הצלחתן. אמנם "זמנים מוזרים" זכה לפחות תהודה מ"עד העונג הבא", ששנה לאחר יציאתו הפך לאלבום זהב ובהמשך לפלטינה, אבל ההופעות היו מסביב לשעון, כך גם ההשמעות ברדיו וראיונות בעיתונים ובטלוויזיה.

הטריו של פרלמוטר, יפעת נץ ויעל כהן חיממו את ביורק והופיעו עם ניק קייב וכבר פרצו לתודעה המוזיקלית כאחת התופעות החשובות שהיו ברוקנ'רול הישראלי. לעובדה שפרלמוטר כתבה והלחינה את כל שירי האלבום השני חוץ מאחד היה מחיר. "זה היה אינטנסיבי וקשה לה ומאוד תובעני והיא חתכה", נזכר המוזיקאי רם אוריון, חבר טוב, והאדם אשר בביתו שבלונדון תבקש למצוא מפלט כדי לנשום אוויר אחר.

עוד לפני שנחתה פרלמוטר בביתם של אוריון וחברתו אסיה בלונדון בסוף 1995 , היא הודיעה להם בשיחת טלפון על כוונתה להיעלם לפרק זמן וביקשה שלא יסגירו אותה. כשהגיעה לדירה ביקשה מאוריון שישאיל לה גיטרה. "היא אמרה שיש לה כל מיני שירים חדשים באנגלית והיא חשבה שאולי נעבוד על זה יחד. אמרתי סבבה, והיא גם רצתה לקנות גיטרת בס, אז מתישהו נסענו למין חנות משכונים בנוטינג היל ומצאנו לה גיטרה בס חסרת שם אבל ממש מגניבה, אני חושב שהיא עלתה 90 פאונד…", אוריון נזכר בשקט. על הגיטרה הדביקה פרלמוטר סטיקר פרסומת ללהקת Shed Seven שבישר על יציאת סינגל ששמו " It's Getting Better " ואמור היה לצאת ב־ 15 בינואר, יום הולדתה.

הקסטה שלא הייתה

במשך כמה שבועות, בלונדון הקרה והאפרורית של חודש דצמבר, היא עשתה מדי יום את הדרך מהחדר ששכרה באיזלינגטון אל ביתם של רם ואסיה בשכונת הוקסטון. "זאת הייתה תקופת החגים כאן והפקנו קצת חגיגות כריסמס בעצמנו, הלכנו איתה לשוק וקנינו עץ וקנינו מלא מתנות. אחת המתנות שהיא קיבלה היה צעצוע של תינוקות שמשמיע מלא צלילים…". אוריון השמיע לפרלמוטר סקיצות שיצר עבור להקה שניגן בה מטייפ ארבעה ערוצים שבו הקליט בס. בערוץ הפנוי ההוא הציע לה להקליט את הצעצוע.

"היא לא עבדה על פור טראק קודם, לא הייתה לה החוויה הזאת, והיא ממש אהבה, אז אמרתי לה בואי נעבוד לתוך הפור טראק עם השירים שלך. הם היו די שם, היו רק כמה פינות לסגור ללחנים, והיא התייעצה איתי על האנגלית עצמה, אבל עיקר הרעיון היה לעבוד על השירים ביחד". מהעבודה המשותפת הזאת נולד האלבום "Inbalance". "הקלטנו כל יום כל היום עד שהייתה צריכה לחזור. ביום הולדת שלה ב־ 15 בינואר סיימנו להוריד את השיר האחרון, ' Love '. אז הזמנו לה מונית באיזה ארבע בבוקר כשהיא הייתה צריכה לחזור, נסעתי איתה לשדה התעופה".

כשהיא שבה לארץ קיוותה שתוכל להוציא לחו"ל את החומרים שהקליטו, אך נחלה אכזבה. "ליליאן אהבה את זה ואנחנו ברור שאהבנו את זה והרעיון היה להוציא ריליס מאוד צנוע על קסטות שאפשר למכור ממש בזול אבל כל דבר היה צריך לעבור דרך NMC (הלייבל שבו הייתה חתומה) וזה לא היה חופשי לגמרי. הייתה לה שאיפה לשלוח ללייבל בחו"ל, כל מה שקשור בלואו פיי התחיל לקרות והיו כל מיני לייבלים שממש התמחו בלואו פיי, חשבנו שיהיה נחמד לשלוח להם. בלייבל שלה אמרו שיש להם קשרים בחו"ל 'ואנחנו ננסה ליצור את הקישורים' ושם זה נקטע עד שהיא מתה", אומר אוריון. שוץ מוסיפה, "אני זוכרת שהיא חזרה עם האלבום, באנו לחברת תקליטים ואמרו שזה לא מסחרי, היא נורא כעסה".

"Inbalance" יצא לאוויר העולם רק בשנה שעברה, ביום הולדתה של ענבל, 20 שנים לאחר שהוקלט. תחילה אוריון העלה את האלבום ל־ 24 שעות ליוטיוב, והוא מסביר, "חיכיתי בעיקר כי רוב הזמן אחותה איריס לא הייתה מעוניינת, ניסינו, היו כל מיני דיבורים וניסיונות ובשנה שעברה זה הבשיל והיה יכול לקרות. כל הזמן זה היה מטופש שזה לא נחשף, זה משהו שמלכתחילה רצינו שייצא החוצה, אמרתי שאעשה מוב שהוא חד צדדי לגמרי, לעלות את זה כטראק ארוך ליוטיוב ליממה, שזה יפסיק להיות כזאת תעלומה – מה יש שם ואיך זה נשמע. איך שהורדתי את זה אמרתי לאיריס מה ולמה עשיתי ולא ידעתי אם אני הולך לחטוף על הראש או לקבל תביעה, אבל אז דיברנו והסכמנו על התוכנית להעלות את זה לבנדקאמפ ולהעביר את ההכנסות לצער בעלי חיים".

בארץ דאגה פרלמוטר לרכוש טייפ ארבעה ערוצים משלה. את הידע שרכשה בדירתו של אוריון תרגמה למיני סטודיו בדירתה ברחוב מכבי 7. במהלך החודשים הבאים היא תשקע יותר לתוך ההתמכרות. "היא הייתה טובה מאוד בלכסות על הכל… כשהייתה בלונדון היא אמרה שהיא לוקחת כדורים מאוד חזקים נגד אלרגיה או פטרייה וזה קצת מפיל אותה", נזכר אוריון, "שנה ומשהו אחרי, כשכבר חזרנו לארץ, זה היה משהו שאי אפשר להסתיר".

מהעונג הבא לסיגריות לייט

באחד הימים של קיץ 1996 פרצה פרלמוטר עם חברתה לדירתו של חברה ושכנה לרחוב; הוא לא ענה לטלפון יומיים. הן מצאו את הדירה מוצפת בדם לאחר שהוא חתך לעצמו את הגרון. בסיומו של הקיץ תתייצב פרלמוטר מול מנהלת הלהקה ליליאן שוץ, תתוודה בפניה על ההתמכרות ותפקיד בידיה את קלטת הדמו שתהפוך ל"הקלטות אחרונות". זהו מסמך אינטימי, אלבום חשוף עד כאב, שהחוסר והדלות ניכרים בו, אך גם הופכים אותו ליצירת רוקנ'רול קאנונית שאין שלמה ממנה.

"אני זוכר את החיוך המקסים שלה, אני זוכר כבר קרוב לסוף שפגשתי אותה בפינת המלך ג'ורג' ומכבי וגם ברגעים הקשים תמיד היו לה את ההומור שלה ואת החיוך שלה", אומר ערן צור על התקופה הזו, "אני יודע שהיא הייתה במצוקה ובכל זאת היא ראתה אותי כחבר והאירה פנים, כמו קרן אור שמפציעה. כשמסתכלים על העבודה שלה רואים כישרון גדול אבל כשאתה קולט שהיא הלכה בגיל 27 אתה מבין כמה קצר היה המרווח שם לעשייה. בפעם האחרונה שחפרתי לתוך החומרים וניסיתי לראות את כל התמונה, ראיתי את ההתפתחות. כשמשווים את ההרמוניות ואת הסולמות של 'הקלטות אחרונות' לחומרים מוקדמים יותר, רואים שם התפתחות שנקטעה וזה חבל".

"אל תחשוב שמקרוב הבנו מה עבר עליו / כי
בסגנון כזה למות זה לא מובן לי עד עכשיו /
כל כך אלים שזה בוטה וזה מפחיד / וזו תמונה
שתישאר כבר לתמיד / אתה יודע שהכל נהיה
אדום כשהוא חתך לעצמו את הגרון / תביא
סיגריה, זה עושה לי דיכאון / אבל כולם מעשנים
סיגריות לייט פתאום"
("סיגריות לייט", "הקלטות אחרונות")

בחודשים האחרונים בחייה התכוונה פרלמוטר לחזור לפעילות. בצעדים קטנים היא שבה לחזרות עם המכשפות וגם לבד, ליליאן דאגה לה, שמרה עליה. שתיים מהחזרות הללו היו באולפני אמביאנס, שנוהלו על ידי מוסה ודרי נחמיאס. מוסה, שהיה הגיטריסט של להקה רטורית, הכיר את ההתמכרות מקרוב, על בשרו וגם מחברו המנוח המוזיקאי יוסי אלפנט, שמת במהלך הופעה במועדון הלוגוס שש שנים לפני כן. החיבור היה מתכון לאסון ובסביבתם ידעו זאת. אבל מאותו חיבור גם נולד שיתוף הפעולה בשיר "הקשר הרע", אחת ההקלטות האחרונות בחייה הקצרים של ענבל ואולי אחד השירים היפים שנולדו כאן.
רק מעטים מכירים את השיר הכל כך יפה הזה - אחת ההקלטות האחרונות בחייה של פרלמוטר, והשיר האחרון שבו היא שרה שיצא לאור (בתוך אלבום הבכורה של נחמיאס, "חלומות ילדות", בשנת 2000). נחמיאס שמארח כאן אותה הוא בעצמו אגדת רוקנרול נשכחת, שהיה נגן הבס האגדי ב"להקה רטורית" של יוסי אלפנט וחברו הטוב ליצירה וכמוהו, למרבה הצער, התמכר לסמים קשים.

"אחת המתנות הגדולות שאמן יכול לתת לאמן אחר זו הקלטה משותפת. החיבור בינינו היה כה חזק, המוזיקה החוצה בעוצמה כל כך חזקה באוויר, הכימיה היתה מושלמת בינינו", כתב נחמיאס בעמוד השיר שהעלה ליוטיוב, "הקלטנו את השיר הזה רק לכיף כחזרה יחד עם דברים אחרים, ופשוט מחקתי הכל מלבד זה כי הרגשתי שמשהו כאן כל כך מדהים. מי ידע ששבועיים אחרי אותו היום היא תמות. היא לקחה את השיר שלי והכניסה את הנשמה, המגע שלה והקול שלה הנהדר שלה, וגם נגינת גיטרה מצוינת".

"אם מקשיבים למילים, 'הקשר הרע' מבטא את הרצון של מוסה בתקופה נקייה שלו, זה שיר עם קרן אור בקצה שלו אבל הוא נכתב עם הרבה כאב", אומר האח דרי. "אף פעם לא ראיתי את ענבל משתמשת, תמיד ידעתי שהיא בעניין וגם מוסה כמובן בעניין, וזה היה הפחד של ליליאן, וזה היה הפחד של אשתו של מוסה. לפני התאונה הייתה הרגשה שזה יכול לקרות, בדיעבד אני יכול להגיד את זה. אני יודע מה זה להיות עם בן אדם מכור, אדם שמחפש כל הזמן להיות על הקצה כי זה מה שמדליק אותו, כי כשאתה על הקצה רואים את הקצוות, אתה גם פה וגם שם".

ערן צור נזכר במכתב שכתבה לו פרלמוטר בחודשים האחרונים ובמסר שלה בו, "אי אפשר להסתיר שהייתה לה בעיית סמים קשה, כל הסביבה הקרובה ידעה אחרי שהתוודתה. מהרגע הזה התגובה הראשונית הייתה שאנחנו לא חברים עד שהיא לא מתנקה", מודה צור. "ואז היא כתבה את המכתב הזה. היא אמרה שצריך להסתכל על זה כמו סוג של מחלה, ככה היא הרגישה… היא הניחה שנהיה שם בשבילה וקשה להגיד שהיינו. נרתענו וחשבנו שהדרך הנכונה היא להתנות את המשך העבודה המשותפת והחברות בגמילה שלה. ובדיעבד אני מבין…", הוא עוצר לרגע, "זה גרם לי להסתכל על זה אחרת, לא להפוך אנשים עם בעיית סמים קשה למוקצים. הם לא מבקשים יותר מדי, פשוט לא לשפוט".

אז מי הייתה ענבל פרלמוטר?

אולי את התשובה המזוקקת ביותר נותנת השותפה המוזיקלית והאהובה, קורין אלאל. "ענבל הייתה הראשונה שהקימה להקת בנות בעצמה, זה לא שהקימו להן ורצו לעשות להן, זה משהו שבא ממנה ומהבנות, מיעל ויפעת, ואני חושבת שהיא הייתה הגיטריסטית הראשונה בארץ שניגנה ככה בצורה שהיא ניגנה, סולואים ותוך כדי שירה. היא הייתה ממש להטוטנית על הגיטרה והאפקטים, היא ממש שלטה בזה".

ושוץ מוסיפה, "20 שנה אחרי, המסר שלי הוא שיש המשכיות. ענבל ממשיכה לחיות בלב של אנשים. זה נורא חשוב וזה נורא מרגש אותי בכל פעם מחדש. זה נפלא בשבילי לראות את הצעירים מסתכלים על ענבל בכזה כבוד והערכה והערצה. אני בטוחה שהיא הייתה אוהבת את זה". ההמשכיות של פרלמוטר תתבטא בקרוב גם בכך ש"הקלטות אחרונות" יקבל את הכבוד הראוי לו ויושק במופע המחווה בפורמט ויניל. "אני ידעתי שזה אלבום שצריך לשמוע אחד לאחד, כל אחד מתחבר לזה באופן אישי לגמרי", אומרת שוץ הנרגשת מההוצאה המאוחרת, "עשיתי רימאסטרינג לוויניל בארצות הברית ואני חושבת שהצלחנו להגיע לסאונד טוב מאוד".

"אני לא כל כך זוכרת, מתגעגעת רק בערך /
כי העתיד נראה לי הרבה יותר מגניב / רוצה
לנסוע ברכבת התחתית של תל אביב / כן העתיד
נראה לי הרבה יותר מגניב / רוצה לנסוע ברכבת
התחתית של תל אביב והם יגידו / זהירות
מהמרווח, זהירות מהמרווח, זהירות מהמרווח /
לזוז מהדלתות בבקשה"

("זהירות מהמרווח", "הקלטות אחרונות")

טל גורדון:
"התאונה הזאת קרתה כשהיא היתה כבר נקייה, חדשה וזוהרת, עבדה על תקליט הסולו שלה ועמדה לחזור ולהופיע איתנו. עשינו חודש חזרות אינטנסיבי, וקבענו מספר הופעות כדי לחזור לשגרה. הכנו יותר שירים מתמיד, גם כאלה שבחיים לא ניגנו בהופעות, כדי לתת לקהל שהתגעגע. ראית עליה שהפעם היא רוצה את זה.

היא הייתה נורא מאוהבת ואמרה שהיא מוכנה לעשות הכל כדי שהאהבה הזאת תחזיק, ולהיגמל בשביל העתיד שלהם. ברגע שהיא התחילה ללכת עם חולצות קצרות, והמבט שלה חזר להיות מחייך ולא קפוא כמו שהיה באותה שנה איומה, הבנתי שהיא נקייה.

התאונה הזאת השאירה אותי בשוק כי היא תמיד שמרה על חוקי הזהירות והבטיחות בכביש. כשקיבלתי את ההודעה על מותה הכל התפוצץ לי בפנים. בצהריים עוד התקשרתי להודות לה על השנה טובה שהיא שלחה לנו לחג, היתה לנו שיחה כל כך טובה שהתגלגלה לכל כך הרבה נושאים. באמת אמרנו באותו יום ביי אחרון, והשיחה הזאת חרוטה לי בראש. כשאמרו לי שהיא נהרגה זה היה נראה כמו סרט, כמו משהו שלא מתאים לתמונה.

ביום שקברנו אותה הייתה אמורה להיות ההופעה הראשונה של המכשפות אחרי כמעט שנה שלא הופענו. בתאונה היא מתה עם בגדי ההופעה שהיא הייתה אמורה ללבוש. הנתיחה לאחר המוות הראתה שהיא מתה נקייה, זה היה כתוב גם בעיתון, ואני הסתובבתי חודשים בכיס עם הכתבה הזאת כי באותה תקופה, כל מי שפגש אותי אמר לי `נכון שהיא נהרגה מסמים ואלכוהול?` וכל פעם מחדש פתרתי את הנושא הזה עם הכתבה הזאת ששלפתי מהכיס.

כל כך הרגיז אותי שבזה מתעסקים במקום להתעסק בכמה מוכשרת היא הייתה ואיזה בנאדם היא הייתה...". שתפו כתבה במייל | מתוך כתבה שפורסמה ב"הארץ" | בן שלו | פורסם ב-25.02.11