נעים להכיר, אני אינטרוורטית.

בצד כל האבחונים הפסיכיאטריים המדליקים שלי (דיסטימיה שהפכה בגיל 43 למאניה דיפרסיה בשילוב היותי HSP (אישה רגישה מאוד) וחרדה חברתית), אבחנתי את עצמי לאחרונה כאינטרוורטית.

הכול בזכות האינסטגרם, שקלט אותי מייד, והמליץ לי על שלל פוסטים אינטרוורטיים שבהם מצאתי את עצמי. אולי יש קשר בין אינטרוורטיות למאניה דיפרסיה? לבטח יש קשר בינה לבין חרדה חברתית ו-HSP (אנשים רגישים מאוד), אבל זאת רק השערה שלי.

אז מה זה אינטרוורט?

אינטרוורט (בעברית, תרגום לא מוצלח - מופנם) הוא אדם שעסוק לרוב בעולמו הפנימי, חוקר תחושות ומחשבות.

האינטרוורט משקיע בעולמו הפנימי את מירב האנרגיה שלו, לכן הוא ייהנה לרוב מעיסוקים יחידניים: לדוגמה, קריאה, כתיבה ויצירה. האינטרוורט מאופיין לרוב ביצירתיות.

הוא לא נהנה משיחות טלפון ונמנע לרוב ממפגשים חברתיים. לרוב – אינטרוורט מתרחק מאינטראקציות חברתיות כי זה גוזל ממנו הרבה מאוד אנרגיה, שהרי הוא רגיל לשהות עם עצמו בעולמו הפנימי, וזה נכון גם אם יש לו כישורים חברתיים טובים.
כשהוא נמצא בחברה, תמצאו אותו פעמים רבות חולם בהקיץ, ואם לא - הוא נהנה לנהל שיחות עומק.

זאת בניגוד לאקסטרוורט (מוחצן בעברית), שהמכוונות שלו היא כלפי חוץ ולא כלפי פנים.

מה אינטרוורט הכי אוהב?

• ימים גשומים
• ביטול תוכניות
• פעילויות יחידניות
  (קריאה, כתיבה, יצירה, בהייה, אמבטיה)
• חלומות בהקיץ
  (מחשבות, חלומות, רגשות, חיפוש משמעות)
• הודעות טקסט
• שיחות עומק
  (רק לא סמול טוקס! אנחנו גרועים בזה).
• בית
• להיטען (לקחת אוויר, לנשום, לבד.)

 

פסיכותרפיה יונגיאנית (קרי, על פי יונג) מחלקת את נפש האדם לשמונה סוגי טיפוסים, לפי שני ממדים של סוגי אישיות:  

אקסטרוורטיות (מוחצנות), לעומת אינטרוורטיות (מופנמות): אקסטרוורטים הנם אנשים אשר משקיעים אנרגיה רבה בסביבה, בעיקר בקשרים עם אנשים אחרים. אינטרוורטים לעומת זאת, משקיעים יותר אנרגיה בעולמם הפנימי.

ארבעה סוגי פעולות נפשיות מרכזיות: חשיבה, המתארת שימוש רציונלי בלוגיקה והיגיון, הרגשה, המתארת תהליך רציונלי של הערכה סובייקטיבית (לדוגמא טוב/רע, חשוב/חסר ערך), תחושה, המתארת התייחסות אי-רציונלית לחוויות שנקלטו באמצעות החושים, ואינטואיציה, המתארת התייחסות אי-רציונלית המתבססת על אזורים שנגישים לאדם באופן חלקי, לדוגמא הסתמכות על תחושות בטן.  

במסגרת פסיכותרפיה יונגיאנית, מאתרים ומנסחים את סגנונו של המטופל, מתוך שמונה קומבינציות אפשריות, לפי התכונה הדומיננטית שלו בכל אחד משני הממדים (לדוגמא, אדם מופנם-חושב, אדם מוחצן-אינטואיטיבי וכד').

עולמו של אינטרוורט

מתוך וידויו של הומו
קצת לפני הצבא יצא לי ללכת למעט פגישות עם פסיכולוג נחמד בשם אריק. המטרה הייתה בעיקר שהוא יאבחן את חוסר היכולת שלי להשתלב בתפקיד קרבי, אבל הפגישות איתו היו כל כך טובות שהמשכתי ללכת גם אחרי שהיה בידי מכתב האבחון.

באיזשהו שלב אריק זרק לאוויר הגדרה למצב שלי – "אתה אינטרוורט. אתה תמיד תהיה חייב לדבר עם מישהו כי אתה לא יציב".

אני זוכר עד היום שהכי היה איכפת לי מהחלק השני של המשפט. שאריק איבחן את זה שאני לא מסוגל לנתח מצבים לבד ואני זקוק לעזרה, ולא רק זה אלא הוא חושב שזה יהיה ככה כל החיים שלי. לא ממש התייחסתי לחלק הראשון. כל אירועי השנה האחרונה גרמו לי לחשוב קצת על האבחנה של אריק. חקרתי קצת על האבחנה שלו.

פתאום נפל לי האסימון – זה בדיוק אני. בונה לעצמי עולמות פנימיים עשירים, גם אם הם לא הגיוניים בעליל.

זה כמו שבחטיבה בניתי לעצמי בראש סיפור אהבה עם החבר הכי טוב שלי ולא אמרתי לו מילה על זה. סיפור אהבה בדמיון. כשהלכנו זה לצד זה, בדמיון שלי החזקנו ידיים. וכשהייתה לו חברה, בדמיון שלי נפגעתי שהוא בוגד בי. וכשחקרנו את עולם הפורנו באינטרנט, בדמיון שלי הוא בכלל התעניין בי.

והנה 8 שנים אח"כ אני אותו אינטרוורט. פגשתי בחור מקסים – עמית, שגם לו לא חסרות בעיות אבל לכאורה שנינו יכולים להיות חברים כל כך טובים, ואני התחלתי עם הדמיונות שלי. פתאום לכל דבר יש משמעות גלויה ומשמעות סמויה. אם הוא יצר איתי קשר בפייסבוק, אם החברה הכי טובה שלו הגיעה לעיר והוא ממש רוצה שהיא תפגוש אותי, אם הוא בהה בי בעיניו הירוקות וחייך ואם הוא התחנן שאבוא לשבת לידו בשיעור כדי שלא יהיה לבד. הדמיון המשוגע שלי יצר עוד אהבה מעוותת וההבדל בין הפעם הזו לפעם ההיא הוא שעכשיו הדמיון שלט בי ביד רמה. נתתי לדברים לצאת החוצה. הרשיתי לעצמי לגעת לו ביד, להראות לו מה אני מרגיש. וכמובן שנפגעתי – וכמובן שהוא בכלל לא הבין מה נסגר.