אני חרדה חברתית? מה פתאום

האטנט פתר לחלוטין את החרדה החברתית שלי. 

לפתע הצלחתי להיכנס למועדון לבד ולחזור לבד הביתה. הצלחתי לתקשר עם אנשים זרים, בלי פחד. התיידדתי עם אנשים חדשים, שאחת מהן הכרתי בתור לשירותים - ונהניתי בחברתם. 

יזמתי שיחות עומק גם עם השכנים, כולל עם השכנה המשוגעת. 

יש לי רעיונות!

לכל אורך תקופת האטנט (תכלס, מדובר בתקופת המאניה) הייתי מוצפת במבול של רעיונות, שחשבתי שהם נהדרים.

השקעתי את רוב הזמן והאנרגיות שלי בעריכת ספר הדיכאון שלי, שחשבתי שאוכל להתפרנס ממנו ולעזוב את עבודתי הנוכחית. שכרתי את שירותיה של כותבת פרילאנסרית שתעבוד במקומי בכתיבה של עיתוני העובדים שהייתי ממונה עליהם. פשוט הייתי חייבת להקדיש את כל אנרגיית הכתיבה לספר.

פרק 5: הרעל החביב עליי - הרומן שלי עם אטנט

בפרקים הקודמים סיפרתי על כך שאובחנתי כביפולרית לפני שנה וחצי, לאחר התקף מאניה.
לפני כן, הייתי כל חיי בדיכאון קל ומתמשך, שאובחן בגיל 20. טיפלתי בעצמי בעזרת נוגדי דיכאון בכמות מקסימלית בשילוב גראס, שעישנתי מבוקר ועד ערב. 

ההתקף המאני שלי נבע כנראה מתקופת מסיבות פרועה במיוחד, שנמשכה שנה. לאורך כל השנה הזאת שילבתי בין נוגדי דיכאון (אפקסור), גראס ושלל סמים פסיכואקטיביים נוספים: אטנט - שצרכתי כמעט מדי יום במשך שנה, "כדי לעבוד" + קוק ו-MDMA שצרכתי בכמויות במסיבות. טעיתי לחשוב שהגוף שלי יצליח לספוג בגיל העמידה את מה שספג באהבה לפני 20 שנה.

משוגעת על סוקולנטים

גרנו אז בדירת גג מדהימה במרכז תל אביב. עסקתי בגינון המרפסת, מרפסת הגג והחלון של הסלון ברוב שעות היום. זה היה אורגזמי עבורי. אני לא מגזימה.
נהניתי בטירוף להשקיע את רוב זמני בצמחים שלי - להוציא להם עלים יבשים, לדשן ולהשקות אותם, ולראות אותם שמחים ופורחים בשלל צבעים למעני, כמודים לי על כל שעות ההשקעה והאהבה.

נהניתי גם לקשט את העציצים בשלל אבני חן, אז חשבתי שהמצאתי רעיון אדיר - תכשיטי צמחים - עציצים מעוצבים עם אבנים צבעוניות וחרוזים במקום חצץ. לצורך העניין פירקתי את רוב התכשיטים שלי, כולל היקרים ביותר, ופיזרתי אותם בין העציצים….
הזיכרון שלי מפרקת תכשיטים הוא אחד מהזיכרונות הקשים ביותר שלי מתקופת המאניה. פירקתי גם את שרשרת החתונה שלי, כדי לקשט עציץ. זכרונות כאלה מהתקופה המטורפת הזאת, כמו הזיכרון שלי גוזרת את כל החולצות שלי ושל בני, גורמים לי מאוד להתבייש בעצמי. על הטירוף. על היעדר שיקול הדעת.

100 אחוז מעצמי

אטנט הוא כדור נגד הפרעות קשב וריכוז, סוג של ריטלין. בארה"ב הוא מכונה אדרל, ואפילו עשו עליו סרט מדהים בנטפליקס, שבו הוא מוצג כתרופת פלא לשיפור היעילות וההישגים (כן, יש שם אזהרה קטנה על הסיכון בהתקף פסיכוטי.... שמתגמדת ונעלמת אל מול תיאור כל נפלאות הסם).
את האטנט הכירה לי חברה חדשה (ביפולרית…), שקיטרתי לה על העבודה הבלתי נגמרת שלי. היא סיפרה לי שכדאי לי לפתוח את היום עם ריטלין או עם אטנט, כי הם מאוד נעימים, מפקסים, ומקלים על העבודה. 
מאז שגיליתי את האטנט התאהבתי בו קשות.

ביקשתי מרופא המשפחה שירשום לי אטנט, כי יש לי המון עבודה וקשה לי להתרכז… ומאז הוא ליווה אותי מבוקר עד בוקר, במנות קטנות ונהדרות (רבע כדור בכל 12 שעות). 

עם אטנט הרגשתי שאני מצליחה להגיע ל-100 אחוז מעצמי, שכל תאי המוח שלי מנוצלים. 

כמו שילוב של קוק עם אקסטה

עם אטנט הרגשתי שאני כל יכולה. סופר וומן. כמו בשילוב של קוק עם אקסטה, רק בלי הדאון שאחרי. 

הרגשתי שאני סוף סוף מבצעת פעולות בהיגיון, כתוצאה של מחשבה ולא של אינטואיציה, איך שצריך לעשות אותן. 

איך חמק ממני האטנט?

לא האמנתי שלא גיליתי את הסם המדהים והנגיש הזה עד עכשיו.

המלצתי עליו לכל מי שפגשתי, במיוחד אלה שמתקשים להתרכז בעבודה, כולל נהגי מוניות.
גרמתי לפחות לחברה אחת להשתמש בו באופן קבוע, ואף למכור במחיר מופקע למכורים.

וכמובן טעיתי. האטנט הוא זה שהוביל אותי למאניה, כיוון שהוא מסוכן לבעלי הפרעות מצב רוח, כפי שכתוב בעלון המצורף אליו.