"אני מספר 1 בהרס עצמי!" – אסי דיין בראיון בלעדי לרגל הקרנת שניים מסרטיו בלוס אנג'לס
בכל פעם שאני משוחחת עם אסי דיין – אני מרותקת. מלבד העובדה שהוא יוצר הקולנוע הכי חשוב והכי מוערך בארץ והמדפים בדירת הקרקע שלו (שני החדרים ומרפסת) ברמת אביב גדושים בפרסים ואותות הוקרה, הוא גם שייך למשפחת דיין, השושלת הכי מופרסמת בישראל, ובואו לא נשכח את העובדה שהוא בנו של משה דיין, מי שהיה רמטכ"ל ושר בטחון מיתולגי, אדריכל הנצחון של מלחמת ששת הימים ואבי הכישלון הנורא של מלחמת יום הכיפורים.
סיפור חייו של אסי, כבן הזקונים המפונק של משפחת דיין (אח של יעל ואודי), הנחשבת למשפחת אצולה ישראלית, שזור גם בתולדות תקומת מדינת ישראל. מלח הארץ, שירת בצנחנים ועד לא מזמן נחשב
לגבר הכי יפה בארץ, שחקן קולנוע מוערך ששיחק ב-40 סרטים ובימאי ותסריטאי פורה עם 18 הסרטים שכתב וביים (אם זה סרטי בורקאס כמו 'שלאגר' ו'גבעת חלפון אינה עונה' או דרמות קודרות כמו 'החיים על פי אגפא', 'שמיכה חשמלית ושמה משה' ו'מר פומרנץ') הטביעו חותם משמעותי על הקולנוע הישראלי.
אסי דיין עם סיפור החיים המורכב שלו – אבא משה דיין- שר בטחון נערץ, דמות כמעט מיתית, שהיה גם כובש נשים ושהרפתקאות האהבים שלו היו מרוחות כמעט מדי שבוע על השער האחורי והקדמי של שבועון 'העולם הזה'. דיין, שנטש את האם, רות, מקימת ומנהלת משכית, והעדיף על פניה את רחל כורם, שהיתה אהובתו הדי ידועה (דיין לא טרח להסתיר אותה) במשך שנים. לימים דיין התחתן עם רחל והקשר עם ילדיו, שהיה בלאו הכי רופף, התנתק כמעט לגמרי, גם בהשפעת אשתו החדשה. אחרי מותו מגלים הילדים שהאבא דיין (שאוסף העתיקות ש'גזל' בשקדנות מחפירות ארכיאולוגיות נאמד בכמה מיליוני דולרים) הוריש את כל רכושו לאשתו השנייה ובעצם נישל את ילדיו ולא הותיר להם פרוטה.
מה שהכניס אותם להלם שהניב בשעתו את 'הספד לאבא' שפרסם אודי דיין, אחיו הבכור, בעיתון 'הארץ'. זה היה מסמך שערורייתי ומצמית בו ניהל אודי דיין חשבון נוקב עם אביו. אסי דיין לקח את זה עוד יותר רחוק ובמשך שנים הוא מתכתש–מתמודד עם דמות האב הנערץ והשנוא שבעצם היה' נוכח-נפקד בחייו.
עם תום הקרבות במלחמת יום הכיפורים, כשהחיילי המילואים דרשו מדיין להתפטר ודיין וגולדה התבצרו בכסאותיהם, יצא אסי דיין בהצהרה לעתונות: "על אבי להתפטר!". מאז הוא נוקט בהנהלת חשבונות נוקבת עם אביו המת, כשהשיא שלה הוא מיני סדרה ביוגרפית- דוקומנטרית בת 3 פרקים: 'החיים כשמועה', בה דיין מגולל את סיפור חייו על רקע קטעי עתונות משנות ה50-60-70-, שנות התמימות בחיי הישראליות המתגבשת, והוא בא חשבון עם אביו המנוח.
ב'
החיים כשמועה' אותה יצרו הבימאים עדי ארבל ומויש גולדברג דיין מדבר על הכל. מתערטל לחלוטין. בקולו הסקסי הוא מקריא את דברי הקריינות המבריקים-משעשעים-אירוניים וציניים שכתב ומספר לנו על אבא שלו, האחים שלו ואמו הנפלאה רות, (שגם כיום בגיל 95 דואגת לכל מחסורו של אסי בן ה-67, משלמת את חשבונות החשמל והמים שלו ודואגת שיהיה לו אוכל במקרר).
אסי גם מתייחס לארבע נשותיו – הראשונה אהרונה, אם שני ילדיו עמליה ואבנר, שנפטרה ממחלת הסרטן לפני כחודש. על השחקנית, קרוליין לנגפורד שנטשה את בנם ליאור כשהיה בן שנתיים, וכפתה על אסי להעביר אותו למשפחה אומנת בקבוץ בנגב (ליאור היום בן 30, עתונאי מבריק וסופר צעיר ומבטיח, עבר חיים מפותלים כשבשיאם הוא עובר להתגורר עם אביו אסי, והשניים יוצאים במסע התמכרות לסמים שבשיאו ליאור האבוד, מגיע ללוס אנג'לס ועובר כאן טיפול גמילה בן שנתיים, שאותו
מממנת אמא קרולייין לנגפורד, שבינתיים נישאה מחדש לאיש עסקים ומנהלת חיים נורמליים למדי בוודלנד הילס).
וגם על נישואיו החפוזים בלאס ווגאס לשחקנית–דוגמנית סמדר קלצ'נסקי ויחסיו עם הקרמיקאית וורד טנדלר, שגם תיעדה את חייה עם אסי בסרט דוקומנטרי. אגב, דיין, שכה מקטר בסרט על אביו הנוטש עושה בדיוק אותו דבר. הוא לא גידל את ילדיו, עמליה ואבנר, ואת ליאור כאמור, מסר למשפחה אומנת בקבוץ. בין לבין, צצה פתאום בת אבודה נוספת – אסיה, שמתוודעת אליו כשהיא כבר בת16. היא נולדה לאם איטלקיה אתה ניהל דיין פלירט בסט של איזה סרט.
כאן אני חייבת לעצור- כי היריעה תקצר מלגולל את כל הרפתקאות הילד הנורא של הקולנוע הישראלי, שהסרטים שיצר הם מראה של המכוער והחולה בחברה הישראלית. אגב, למי שלא יודע, אסי דיין גם מנהל בלוג – 'מר נפש', באתר 'תפוז'. אחת לשבועיים הוא מפרסם רשימות נוקבות, בנוסח שפרסם בשעתו במוסף 7 ימים ב'ידיעות אחרונות' בימי אדם ברוך ז"ל. לבלוג של אסי 84 אלף קוראים!
בקיצור – אם לא הבינותם עד כה הסדרה מכילה את כל טוב הארץ: על רקע תצלומים של תקופת מלחמת ששת הימים, יום הכפורים ומלחמת לבנון השנייה – נפרשים חייו של אסי המשולבים בזו של המדינה המתהווה. כל זה בשילוב ההתמכרויותת שלו לסמים, 4 נשותיו, הסרטים שיצר וכיכב בהם, ההסתבכויות הקטנות עם החוק, האשפוזים, נסיונות ההתאבדות – כשעל הכל מרחפת דמותו של אבא, משה דיין המת, שאותו אסי שונא ואוהב ומעריץ וחושש ואליו הוא כמה ועורג. ושגם היום בגיל 67, כל מה שהוא רוצה לומר לו בעצם זה :"אבא, אני צריך חיבוק שלך".
הסדרה שהוקרנה לא מכבר בערוץ 10, 'שיגעה' את המדינה. אסי בן ה-65 היום שפוף ושמן ומלווה בידי מטפל פיליפיני (שאמא רות דאגה לסדר לו ), קיבל טונות של תשומת לב ואהבה. עד כדי כך ש…אישפז את עצמו בבבית חולים 'תל השומר' במחלקה סגורה- כדי להירגע.
איך שלא נסתכל על זה אסי הוא תמיד 'ספור טוב'. הוא מייצר פרובוקציות, נאמן לעצמו ואומר תמיד מה שהוא חושב, ותמיד עסוק בסוג של הרס עצמי שבדקה ה-90 הוא מצליח לצאת ממנו ואז לצאת באיזה סרט חדש , ספר חדש אחר. לאחרונה גם הוציא ספר שירים 'ואולי אהבה', שבו הוא כותב: "אומרים שאני מוכשר. אבל אני לא מאושר ומר נפש ומר לי מר".
העילה לשיחתנו הטרנס אטלנטית: שני סרטים של דיין מוקרנים בפסיטבל הסרטים הישראלי ה-27. סרטו האחרון 'מר פומרנץ', ואחד הסרטים הראשונים שלו: 'גבעת חלפון אינה עונה'. נדמה ששני הסרטים האלה מייצגים את הסקאלה עליהם נעה יצירתו של דיין. מצד אחד סרט בורקס שבזמנו הביקורת קרעה לחתיכות – 'גבעת חלפון', קומדיה מטורפת בכיכוב 'הגשש החיוור', שמציגה את ההווי האבסורדי שבשירות המילואים. כשהסרט יצא בשנת 1976, הבקורת התעלמה ממנו ולעגה לדיין. היום, 35 שנה אחרי, הסרט הפך לסרט פולחן שיצר שפת סלנג חדשה. אנשים יודעים את הסרט בעל פה, מצטטים ממנו פסקאות שלימות. בשנת 2008 פרסם אורי קליין, מבקר הקולנוע של 'הארץ' רטרטספקטיבה על הקולנוע הישראלי והגדיר את 'גבעת חלפון' כ"הקומדיה הסוריאליסטית הגדולה ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי".
סרטו האחרון 'מר פומרנץ'- עוסק כמו מרבית סרטיו האחרונים של אסי בכמיהה שלו למוות.
ד"ר פומרנץ המתגורר בקומה ה-16 של בניין בתל אביב, משכיר את המרפסת שלו לכל מי שרוצה להתאבד. תמורת 2000 שקלים הם יכולים לקפוץ מהמרפסת. סוג של עסק. בדיאלוג של הרופא (אותו מגלם אסי דיין) עם המתאבדים הפונציאליים הם משחררים אמירות על סתמיות החיים, הריקנות, החידלון. כל האובססיות של אסי.
אני לא יודע. כשעשינו את זה, חשבנו שאנחנו עושים סרט קטן, מצחיק אמנם, אבל לא שאחרי 30 שנה עוד ידקלמו אותו בעל פה. לפני שבוע הראו את זה בטלוויזיה בערב המימונה. אז כל המרוקאים במקום לחגוג את המימונה, ראו את הסרט. והרייטנינג היה 29 אחוז, וזה נחשב לרייטינג הכי גבוה שנרשם בארץ. זה לא יאומן. באמת לא יאומן. זה כמו סרט של האחים מרקס. אם מראים היום סרט של האחים מרקס בארצות הברית אני לא יודע אם יהיה לזה 10 אחוז רייטינג שם.
כשעשית את "גבעת חלפון אינה עונה" היית בן 30. בגיל של ליאור, בנך, היום. ממש ילד.
וזה היה כבר הסרט השלישי שלי.
לא לקחו אותך אז ברצינות.
עשינו סרטים עלק אמנותיים אבל בינוניים. אחד מהם, 'חגיגה לעיניים' עוד לא יצא בעצם. ראו אותו רק 5,000 איש. שיש קולר, שרכש אותו להפצה בזמנו, הציג את הסרט ב'סינמטק' רק פעם אחת. באו אלי כל הבמאים ואמרו – תגיד שעשית את זה היום ואתה מקבל את האוסקר הישראלי והאמריקאי יחד. סרט אדיר. אדיר.
הסרט הוא על משורר מפורסם שהולך להתאבד במטולה, נכון?
אנשי המקום בהתחלה מנסים להציל אותו ואז הם אומרים: 'למה שלא יתאבד אצלנו בעצם? חושבים שהוא משורר לאומי, והמקום שלנו הוא מקום של תיירות'. והתיירות גוועת שם כי יש מלחמה כל הזמן. זה סרט מצחיק ועצוב. טליה שפירא ז"ל, קיבלה את פרס השחקנית הטובה ביותר ואני קבלתי את פרס התסריט. לפני שהיה את 'פרס אופיר' (האוסקר הישראלי. ש.מ.). שפירא ז"ל מתה בגיל 45. גם אשתי הראשונה אהרונה מתה לפני 4 שבועות. דור הולך ונעלם.
אהרונה משחקת בסרט?
לא, אבל היה היתה אשתי אז. והילדים שלי נולדו. נעשיתי אז אבא לעמליה ואבנר. את יודעת שעמליה היא מספר 2 בעולם המסחר באמנות? היא שייכת ל-200 האספנים הראשונים לפי 'פורבס' בעולם. גם בארצות הברית. עשתה 30 מיליון דולר ממכירות. היא מתעסקת רק באנדי וורהול וכאלה. היא גם הנציגה האישית של יוקו אונו ויש לה את מאטיס, ומודיליאני ששווים מאות מיליוני דולרים.
איך אתה מרגיש עם ההצלחה שלה?
אני מאוד מאושר, מה ז'תומרת? ליאור הוא עיתונאי מספר 1 ב'מעריב'. ממה שנותר מ'מעריב'. שולחים אותו למשימות. עכשיו היה שבוע ברמאללה. הוא כותב מצחיק ועצוב. ורוצים שיעשה סדרה. הוא כתב ספר של סיפורים קצרים. פנטסטי. הוא פשוט גאון. חוץ מזה, הוא גם משתתף עכשיו ב'מחוברים', התוכנית הזאת שמראה איך 5-6 אנשים חיים במקביל. כל אחד מקבל מצלימה ומתעד את מה שעובר עליו. זה פופולארי מאוד. הוא הסתובב עם מצלמה, וכל הזמן גם מקליטים את שיחות טלפון שלו. עושים מזה 32 פרקים על חיים של בן אדם. מן ריאליטי כזה.
אז יש לך את עמליה את אבנר, את ליאור ואת אסיה, שפתאום צצה באיטליה…
היא הולכת להתחתן עוד מעט. ואבנר למעשה נשוי והוא נסע לסין והוא לומד סינית. אוטודידאקט כזה. בגלל המחלה של אהרונה אבנר ועמליה היו כאן איזה 4 פעמים בשנה האחרונה. וגם היו בהלוויה. ואני בכיתי נורא בגלל שאהרונה תפסה 20 שנים מחיי. מהתיכון ועוד אחרי האוניבריטה.
בכית?
מאוד מאוד. ממש. זו אבידה איומה. היא הייתה אשה מיוחדת במינה. חכמה בצורה בלתי רגילה וסקרנית. אני היחידי שידע להצחיק אותה. באתי אליה כשהיתה על ערש דווי והיתה מאבדת את ההכרה. היה לה סרטן בראש. והיא ביקשה להתאפר ולשים צעיף כזה על הראש, כי כבר היתה קירחת. היא נראתה נהדר. וזו היתה הפעם האחרונה. היא גם ראתה את הסדרה על החיים שלי. היא באה להקרנת הבכורה בסינמטק והיא בכתה כל הלילה. היא נראית אדיר בסדרה. היתה אחת הנשים היפות בארץ. בסדרה אני מתייחס לכל אחת מהנשים שלי, והיו לי ארבע. אבל בעיקר מתרכזים באהרונה, שתפסה מקום כזה ענקי בחיים שלי.
בחתונה עם אהרונה דיין. היפה בנשים
היה לך את אהרונה, קרוליין, ורד ומי הרביעית?
סמדר קליצ'נסקי.
זה היה לתקופה קצרה. חודשיים-שלושה, לא?
היינו שנתיים ביחד. התחתנו באותו ערב כשהגעתי לאל.איי. לא הכרתי אותה קודם.
זו האווירה של לוס אנג'לס? איך זה קרה?
זו האווירה של לאס וגאס. נסענו ללאס וגאס במכונית שקיבלתי ממנחם גולן. באתי לכתוב תסריט למנחם ולביים אותו. אחרי חודשיים-שלושה חזרנו לארץ וליווה אותנו עתונאי מעיתון 'חדשות', שהמינוי שלו היה רק להתעסק בזה. כמו שיש אחד ב'ידיעות אחרונות' שאחראי היום על יהודה ונינט. ממש יופי של עבודה. הייתי רוצה להיות עתונאי של אובמה ומישל.
סקס סמים ורוקנ'רול
אפרופו, מה אתה חושב על אובמה?
נפלא. אני לא יודע אם בקשר לישראל זה נפלא, אבל בקשר לאמריקאים זה טוב. בכלל הם באמת עם כלבבי. תחשבי שכל הדרום עד הרגע הזה מוכן לא רק לרצוח אותו אלא כל שחור שנכנס לעיירה. לא יאומן כל מדינות הדרום האלה. זה נקרא THE BIBLE BELT – חגורת התנ"ך. יש שם את כל המטיפים ההיסטריים האלה. הם שונאים כושים. אני התערבתי, והפסדתי בהתערבות, שעשרה ימים אחרי שאובמה יתמנה לנשיא ירצחו אותו. הם מתים לרצוח אותו. הדרומיים שונאים כושים מבחינה גנטית. זה אצלם בדם. שנות ה-60 רק חלפו לידם.
גם אתה שייך לדור של שנות ה-60.
אני ויהונתן גפן היינו די עלובים.
ומה עם סקס סמים ורוקנרול?
היה קצת סקס. לסמים הגעתי הרבה יותר מאוחר. בגיל 40.
באמת?
הייתי ילד טוב ירושלים. בצנחנים. בסרט שלי אני מודה בהתמכרות שלי לקוקואין אחרי שהייתי באמריקה. התוודעתי שם לקוקאין טוב. לא ישראלי. אבל אני לא נוגע בזה כבר שנים. זה מלוכלך ולא מעניין.
למה זה ממכר?
אתה מתמכר מהשורה הראשונה. אני מתעסק עכשיו בלימוד המוח ואני יכול לתת לך על המוח הרצאה שלימה. למוח עצמו יש דרישה לחומרים שיש בקוקואין. זה המוח רוצה. לא אתה. זה הופך לאוכל של המוח.
למה זה כל כך נורא?
בגלל תוצאות הלוואי של הקוקאין. אם אתה מערבב את זה עם משהו אחר הוא קטלני. כמו, ג'ון בלושי שערבב את זה עם 'אנג'ל דאסט' – אתה מת. זה הורג אותך. תופעות הלוואי הן איומות. אתה מרגיש את עצמך כאילו אתה אלוהים ל-8 שעות ולא מפסיק לדבר שטויות ולא סותם את הפה. בהתחלה זה טוב ואחר כך זה זבל.
כלומר?
זה מפסיק להשפיע. ויש מטבוליזם שהמוח מפתח השתעבדות לזה. אני לוקח ריטאלין למשל. שזה כדור לילדים בכלל. במקום לזרוק אותך, זה ממרכז אותך. במקום להיות בסוטול עם עצמך אתה נכנס למציאות. 20 אלף סטודנטים בתל אביב משתמשים בזה. אם תבקש מאחד מהם ריטאלין הוא יתן לך, גם בלי מירשם.
אז מה טוב בריטאלין?
הוא פשוט מביא ספיד. לא ספיד מוטורי שאתה יכול לרוץ מרתון 'ניו יורק – לוס אנג'לס', אבל ספיד של השכל. של המוח. זה מעורר את המוח בקשר למציאות. אתה לא רואה חזיונות שווא, אין הלוסיננציות.
ובקוקאין אתה כן רואה חזיונות?
אם אתה מזריק, אז יש לך חזיונות. אבל זה לא בריא. אני שונא את זה בגלל הפאראנויה שקשורה בזה.
כמה זמן היית בתוך הקוקאין?
שנתיים. זה התחיל לאט, אבל זה הלך וגדל, עד שבעצמי הלכתי לבית חולים. ושם, אחרי 10 ימים, נגמלתי מזה. לא בעייה להיגמל מזה.
עברת את שנות ה-60, 4 נשים, 4 ילדים. לא היית בדיוק אב השנה.
כן, ואני מדבר על הכל בסרט. שני מיליון איש ראו את הסרט שלי. אני לא יכול לצאת מהבית. כולם רוצים להצטלם איתי ולרחם עלי, כי הסוף של הסרט הוא כזה שאני בודד. לא עני במיוחד, אבל חי לבד, בשניים וחצי חדרים האלה והולך כפוף כזה. גם הסרט 'מר פומרנץ' לא הצליח במיוחד, למרות שזה סרט גאוני. גם פילוסופי וגם מצחיק נורא. גם שיחקתי, גם כתבתי וגם ביימתי אותו.
הוא לא הצליח כי הנושא כבד. מי רוצה לראות סרט על מתאבדים?
לא, זה סרט מצחיק על פסיכולוג שגר בקומה ה-16 ברמת אביב וכדי להתפרנס הוא מזמין אליו את כל המתאבדים למיניהם, ומציע להם לקפוץ מהקומה שלו תמורת אלפיים שקל. קומדיה שחורה. המבקרים קליין ודובדבני ושות' כתבו שזה יותר טוב מ'אגפא'. והם כתבו על 'אגפא' דברים נהדרים.
הקהל שונא אותי אישית. חושבים שאני נרקומן לאומי. עכשיו, אחרי הסרט, ירדו מזה. כי הם ראו בסדרה, שבה אני מקריין לאורך 3 שעות, במה מדובר. החיים שלי – חייל קרבי, צנחנים. מצד אחד, מלח הארץ. ומצד שני, יש פה ושם גם תאקלים עם המשטרה. לא מי יודע מה. והבריחה שלי לקפריסין כנער. ובית סוהר שם. כל זה מסתכם בימים לא בשנים. וארבע נשים ושמונה עשרה אישפוזים.
שמונה עשרה אישפוזים?
יש לי הפרעת אישיות שמחייבת אשפוז. קוראים לה BOARDER LINE. אני מספר 1 בהרס עצמי. זאת המחלה שלי. זה מתבטא בסמים, אוכל, נהיגה פראית ונסיונות התאבדות- ועל כל זה אני מדבר בסרט. גם עשיתי 18 סרטים
בתחילת הקריירה המבקרים התייחסו אליך בביטול כתסריטאי וכבמאי. רק אחרי 'החיים על פי אגפא' לקחו אותך ברצינות.
היחידי בעולם שקיבל 3 פעמים פרס מפעל חיים, זה אני.
איך 3 פעמים?
כל פעם על משהו אחר. מספר אחד בבימוי, בתסריטאות במשחק. אפילו זה שקיבל את פרס 'גלובוס הזהב' על 'בטיפול', IN TREATMENT אמר שהלוואי היה מגיע לקרסוליים של הגירסה הישראלית.
היום אתה נשמע הרבה יותר מפוייס.
בטח. אין מה להשוות.
איך נרגעת? הגיל?
אני חי לי בשקט, אמנם לא בזוגיות. יצא ספר שירים חדש שלי ויש לי בלוג באתר 'תפוז' ויש לי 84 אלף קוראים. יותר מעיתון 'הארץ'. זה יוצא פעם בשבועיים. זה מצחיק נורא ועצוב נורא.
על מה אתה כותב שם?
על החיים. על מה שקורה בארץ או על מה שקורה אצלי. על אהבות נואשות ודברים נואשים. כמו שכתבתי בזמנו ב-7 ימים, אצל אדם ברוך.
איך היה לעבוד עם אדם?
בפעם הראשונה שנפגשנו אמרתי לו: 'אני מוכרח להגיד לך מה אני חושב עליך. אתה אנטיפאת!' אמר: 'אני אנטיפאת? כל יום שישי אני הולך מכות ב'זיגל'… הוא היה אדם מקסים ועורך פנטסטי. המוסף של 'ידיעות' בסוף השבוע נמכר אז יותר מאשר ה'ניו יורק טיימס'. המוסף שכב במשך שבועות ליד המיטה אצל אנשים. בעקבות הרשימות שלי ב'7 ימים' יצא ספר שלי שמכיל את מבחר הכתבות שפורסמו שם. כל אחת 1,500 מלה. ובגלל זה אין לי חברים ואני לא מדבר עם חצי מדינה.
מה אתה חושב על מה שקורה בפוליטיקה הישראלת היום?
כתבתי בבלוג שלי לא ללכת להצביע. זה מה שנשאר. להצביע לכנסת זה כמו להצביע בשביל קרקס מדראנו. שלי יחמוביץ היא ראש מפלגת העבודה! פעם זה היה ברל כצנלסון. ובחורה, שהדבר היחידי שעשתה זה שהיא כתבה ספר על הזיונים שלה מחוץ לנשואים עם גיא מרוז – זאת העבודה שהיא עשתה, עלק. יופי של רזומה בשביל ראש מפלגת העבודה.
אז מה, הולך ופוחת הדור?
או שהוא פוחת או שהוא עובר ימינה. ויאיר לפיד, הוא לא ניהל אפילו קיוסק בחיים שלו והוא שר האוצר! לא יאומן!
אתה חושב שהוא ייכשל?
בוודאי. לא היה כאן שר אוצר חוץ מפנחס ספיר שהצליח בתפקיד הזה.
אומרים שגם ביבי היה בסדר.
יחסית הוא היה בסדר. כי לפני כן הוא היה סוחר בארונות של 'רים'. את משווה אותו לאנשים כמו אבא שלי שנלחמו עבור המדינה. הוא איבד את העין שלו והיה רמטכ"ל הכי טוב ואחרי זה שר הבטחון במלחמת ששת הימים. הוא עשה משהו. ביבי היה
NOBODY, סוחר של רהיטי 'רים' שבבחרותו חי באמריקה. בסקרים אחוז ההערכה אליו הוא נמוך מאוד. רק הפרענקים מצביעים בשבילו.
מה סוד קסמו?
זה סוד הקסם של סוחר טוב. ביבי הוא אמריקאי בכלל. אפרופו אמריקאים- יש להם אופי של מפרגנים. אני זוכר שהופעתי בתוכניות אירוח של ג'וני קראסון וכל מיני כאלה. הם לא הכירו אותי בכלל אבל נתנו לי מלא מחמאות: 'הנה הגיע השחקן הפנטסטי עם ג'ון ואנג'ליקה יוסטון'. אמרו עלי כל מיני דברים שלא היו ולא נבראו.
אבל כן שיחקת מול אנג'ליקה יוסטון
היה לנו ראיון אצל דיק קיווט ב'טו נייט'. שאל אותה: 'מה גורם לך לחשוב שבגיל 14 מגיע לך מתנת יומולדת בשווי של 40 מיליון דולר? בגלל שאת הבת של ג'ון יוסטון?' (הסרט עלה 40 מיליון דולר. ש.מ.) והיא התעצבנה ואמרה: 'יו מדר פאקר'. זה היה אחרי בקורות איומות שכסחו אותה. אני קבלתי בקורות מצוינות, משום מה. כתבו שאני דומה לשחקן של אינגמר ברגמן. זה לא עזר. הסרט נכשל. גם ג'ון יוסטון לא אהב אותו. הוא ציווה בצוואתו לגנוז את הסרט. יוסטון היה המינגווי של הקולנוע האמריקאי. היה מתאגרף. נורא אהבתי אותו. היינו חברין מאד טובים. הייו יושבים על הסט ומשוחחים שעות על בעלי חיים.
איך בכלל הגעת לג'ון יוסטון? היית אז בחור צעיר בן 24 .
הייתי בן 20. לא בן 24. אחרי הצבא אהרונה ואני התחתנו נסענו לאנגליה. היא- כדי ללמוד טלויזיה ואני כדי להמר. לא היה לי מה לעשות והיתה לי שם סוכנת באנגליה. יום אחד היא אומרת: 'ג'ון יוסטון מחפש שחקן צעיר עם לוק צרפתי'.
אני הולך לאודישן. הוא בא ללונדון עם 40 עוזרים. הוא שאל אותי: 'אתה יודע את כל התסריט ? אתה יכול לעשות את זה ואת זה?' אמרתי: 'בטח', ושיקרתי. דיברתי יפה ונראיתי טוב. ומשום מה הוא אמר: 'אני רוצה שהבחור הזה יעשה את התפקיד הראשי'.
העוזרים שלו נבהלו. כי באתי לעשות אודישן לתפקיד קטן ופתאום אני מקבל את התפקיד הראשי. ככה עבדתי עם אחד הבמאים הכי גדולים בארצות הברית, שיש לו 19 אוסקרים כשחקן כבימאי וכתסריטאי.
העיתונאי-סופר אמנון דנקנר, שגם היה עורך 'מעריב' נפטר לא מזמן. מה אתה חושב עליו?
שתהיה לו מנוחה נכונה. כי הוא היה בהמה. מספרים עליו ב'מעריב' דברים איומים. שהוא זה שבעצם גרם למפולת של העיתון. היה אדם חכם, מבריק וכל זה. אבל לא ידע מה לעשות עם העיתון. לא הכרתי אותו. היה חוכמולוג כזה, אבל היה בהמה כמו טומי לפיד. ב'פופוליטיקה' שניהם היו שתי בהמות נבלות. הצורה שטומי התנהג אל הדתיים גבלה באנטישמיות.
התאשפז אצל כושי רימון
היום אתה יותר מפוייס עם אבא שלך, לא?
התוצאה מהסדרה היא שאני שנאתי את אבא שלי . בסוף אני רב אתו לפני מותו ואני אומר לו שהוא בן זונה. דברים כאלה. אל תשכחי שגם הוא השתנה באבא וכבעל. הוא עזב את המשפחה שלו ונזרק לרחל הזאת וכתב שירים וספורים קצרים לנכדות שלה. דברים אידיוטיים. הוא נהיה אידיוט. וחולה מאוד. והיה שר חוץ. חוץ מזה שיחד עם עייזר ויצמן, הגיס שלו לשעבר, הוא הביא את השלום עם מצרים. בישיבות הממשלה הם היו קוראים לבגין – 'המנוח'. כי הוא כבר היה חצי סקלרוזי. מאז שעליזה אשתו מתה הוא הלך לאיבוד.
אתה מצטער שהתנהגת אליו כך?
ב'
החיים כשמועה' היחסים שלי אתו – תופסים נתח עצום. העובדה שאני מתנצח אתו. הסדרה כולה היא פנטסטית. אני מדבר על הכל. כל הנישואים שלי, האישפוזים, 18 הסרטים שעשיתי ולמעלה מ-40 תפקידים. קיבלתי 11 פרסים. = יותר מכל שחקן ישראלי. אחרי שהסדרה הצליחה כל כך, הלכתי להתאשפז ל-10 ימים בתל השומר במחלקה סגורה.
למה? אתה לא יכול לעמוד בפני הצלחה?
יש אנשים שלא יכולים לעמוד בפני הצלחות במימדים כאלה. אחד כזה הוא שמוליק קראוס, שבכל פעם שהיה מצליח הוא היה נכנס כסאח והיה עושה רמונט באולפנים. אני לעומת זה יש לי דכאון נוראי. לא יודע למה. חלק מה'בורדר ליין', שזו ההפרעה שלי, זה להיות בדיכאון פנימי או להרגיש ריקנות. זה נקרא EMPITINESS, תחושה שהחיים לא שווים. אין להם שום משמעות. שהחיים הם אבסורד אחד גדול. עד לפני שבועיים הייתי שם שוב. לא כתבו על זה בעיתון.
אישפזת את עצמך לבד?
המשטרה עצרה אותי שוב בגלל השימוש בריטאלין, ושוחררתי כי הסתבר שיש לי מרשמים מהרופא ומהפסיכיאטר שלי. מי שהביא לי כדורים בשביל כסף נתפס ונשפט על מסחר. ואז שלחו אותי להתאשפז בפונדק של כושי רימון בבאר מנוחה, בערבה. כושי איש מקסים. מיוחד במינו. שרק עושה טובות.
אודי אחיך עוד חבר טוב שלו?
בוודאי. אבל אני לא מדבר עם אחי. אחרי שהסדרה הוקרנה בסינמטק, חצי שעה מחאו לי כפיים. אחי קם ויצא בחושך ולא אמר לי מלה.
למה?
הוא קינא. אני לא יודע למה. אגב, בלעדי אמא שלי הייתי היום הומלס ברחובות. עכשיו אמא שלי והאפטרורופוס מדברים עם מס הכנסה שרוצה ממני חצי מיליון שקל. הם שמו עיקול על 350 אל שקל שמגיעים לי. רק מ'שיר הפרחה' אני מקבל 50 אלף שקל תמלוגים בשנה. לא הגשתי דו"חות בזמן אז אני לא מקבל כספים שמגיעים לי.
איך היחסים שלך עם ורד היום?
יוצאים מהכלל. למרות שהיא ניהלה רומן עם האיש שטיפל בי. לדעתי זה לא מוסרי ולא יפה. כי הוא טיפל בי והתחיל איתה כשהיא היתה חברה שלי. זה נמשך 3 שנים ביניהם. היא בעצמה הודתה בזה. המשכנו להיות חברים קרובים. לא הזכרתי אותו במילה. על זה מגיע לי צל"ש. רק אחר כך תפסתי איזה בן אדם עם קרניים אני. אני גבר מקורנן.
עם קרוליין לנגפורד, כיום תושבת וודלנד הילס. בעל מקורנן
ומה היה עם קרוליין?
תפסתי אותה בוגדת בי. ולא פעם אחת. יום אחד החלטתי שאני עוקב אחריה. זה עורר בי התקפי קנאה אדירים. אתה בודק כל דבר, אתה מריח תחתונים ודברים שלה. יום אחד הלכתי אחריה, ואני רואה את המקום שהוא גר ואני רואה את האור בחדר שינה נדלק, אחרי זה נכבה, אחרי זה נדלק. ואני, אין לי אלוהים הרי, אז הלכתי לשם ואני פותח את הדלת ותופס אותם במצב של מתלבשים כזה. אמרתי לה שאני לוקח את המכונית שלה ואחזיר אותה יותר מאוחר. והיא אמרה: 'SURE, DARLING מה שאתה רוצה!'
אבל אהבת אותה.
בהתחלה כן. אחר כך פחות. היא זרקה את ליאור בגיל שנתיים מהבית.
למה הסכמת לה?
לא היתה לי ברירה. היא הטיחה את הראש שלה בקיר ולא קמה לחתל ולהאכיל אותו. הוא היה אז תינוק. וכל פעם היא מספרת את הספור האידיוטי הזה שבמשך 11 שנים היא סבלה מדכאון אחרי לידה. בספרות הרפואית דיכאון לידה נמשך לכל היותר חודשיים וחצי.
אז מה זה היה?
אין לי מושג למה היא לא רצתה את ליאור. הוא היה תינוק משגע. היא לא רצתה להיות אמא.
היום היא מאוד מצטערת על זה.
שנתיים הוא היה אצלה עכשיו והיא מימנה את טיפול הגמילה שלו. היא השקיעה בו והוא באמת נגמל. ליאור במצב מצויין היום. זה לא יאומן מה שזה עשה לו. זה גם עלה הון כסף. בעלה הוא איש מקסים ונהדר.
אז היא כיפרה על החטא שלה.
כשהיתה פה בחתונה של ליאור נתתי לה נשיקה ואמרתי לה שהיא כיפרה על מה שעשתה לליאור.
מה היא אמרה?
היא בכתה. יש לליאור אשה ממש נחמדה ויפה. הוא מסודר ועובד קשה. שום דבר שלא היה לו כשהוא גר אתי במשך שנה. איתי הוא רק התחרבש. הוא היה גונב מילדי בית הספר 'ריטאלין' .
אז היתה לך השפעה הרסנית עליו.
גם וגם. אני השפעתי עליו לכתוב. לאחרונה כתב ספר: 'אנשים מעדיפים לטבוע בים'. תשעה ספורים קצרים. ספר פנטסטי. הוא כותב נפלא. איזה הומור! איזה יופי!
היה לך גם רומן עם מונה זילברשטיין שמתה ממנת יתר.
עכשיו שאני לומד על מבנה המוח והפעילות שלו, וביחוד מה הירואין עושה אני מבין מה קרה למונה. בהירואין זה פיזי. אם אתה לא לוקח את זה יומיים, אתה מת מהקריז. היא היתה אתי ונעלמה לי פתאום. היו לנו דווקא חיים שקטים. היא היתה מרצה בכל מיני בתי ספר על הסכנה שבשימוש בסמים. יום אחד היא נעלמה לי מהבית וטלפנה אלי מ'כסית' אשתו של מוישלה ושאלה אם אני יודע איפה היא. אין תשובה מהטלפון שלה בבית, והיא לא בעבודה והיא לא אצלי. אמרתי: 'תנסו לחפש אותה בבית שלה'. הם נסעו לשם ומצאו אותה מתה עם מזרקים בתוך הוריד. חבל. היתה נורא נחמדה ואבודה.
הפיליפני והשיעמום הגדול
ומה עכשיו?
עכשיו עובדים על מעין פרק רביעי – מתעדים רק יום אחד בחיים שלי. מה שקורה עכשיו. עם הפיליפיני, והשעמום הגדול וכל המעריצים שמתקשרים אלי. השבוע מישהו התקשר אלי בקול של מג"ד ופקד עלי: 'אתה נכנס עכשיו לאבא שלך ומבקש ממנו סליחה.'
אני אומר לו: 'מותק, אבא שלי עסוק נורא'
אמר: 'תבקש ממנו סליחה. אתה הבנת אותי? '
אמרתי: 'לא שלא הבנתי אותך אלא שאתה מטומטם. אבי איבד סידן כבר מזמן"
את מי הכי אהבת מכל 4 הנשים שהיו לך?
את אהרונה. אהרונה ו-ורד. עם ורד חייתי 12 שנה ועם אהרונה -18 שנה. 30 שנה מהחיים שלי לא חייתי לבד. והלבדיות הזו, בזה מסתיימת הסדרה עלי, שאני בודד וערירי.
אתה מרגיש בודד?
אני מרגיש בודד אבל עיר המקלט שלי זו היצירה שלי. אין לי חברים בכלל. וזה לא ממריבות.
