למעשה, מאז שגיליתי את הגראס בגיל 20, עישנתי כמעט בלי הפסקה, מבוקר ועד ערב, למשך 23 שנים….
כשהמאניה הגיעה לבקר, הומלץ לי בחום להפסיק לעשן.
למעשה, במיון הפסיכיאטרי, הפסיכיאטרית התנתה את השחרור שלי הביתה בגמילה.
אבל לא שקלתי לרגע להיגמל מהתרופה החביבה עליי, עד שהגיע הדיכאון.
בשיא הדיכאון נאלצתי להיפרד מעישון הגראס, כיוון שנאמר לי שהוא צפוי להחמיר את הדיכאון שלי, שנראה באותה עת כמו החווייה השחורה ביותר עלי אדמות, שקשה לדמיין גרוע ממנה.
וכך, כמו שנפרדתי מנוגדי הדיכאון שלי עם בוא המאניה, כך נפרדתי מהגראס עם בוא הדיכאון, מהמון ללא כלום, למשך השנה וחודש הקשות ביותר בחיי.
