בַּדֶּרֶךְ לַקִּרְיָה
אֲנִי רוֹאָה אֶת הַסּוֹף.
וְהוּא קָרוֹב, אַךְ לֹא מְאַיֵּם.
כְּמוֹ כַּדּוּר צֶמֶר בְּתוֹךְ בּוּעָה
מִתְנַהֶלֶת מִמָּקוֹם שׁוֹמֵם לְאַחֵר.
וְהַסּוֹף אֵינוֹ רָחוֹק, אֵינוֹ קוֹדֵר
מְשַׁמֶּנֶת בְּרָגִים בְּרֹאשׁ חֲסַר הַגְדָּרָה.
לְלֹא מְצַבֵּר.
מְשֻׁתֶּקֶת מִתְנַהֶלֶת מִמָּקוֹם בּוֹעֵר לְאַחַר.
וְהַהֶמְשֵׁךְ מְכֻסֶּה בֶּעָנָן אָפֹר הַהוֹלֵךְ
וְגָדֵל. דֵּי שׁוֹבֵר.
יָד וְרֶגֶל קְשׁוּרוֹת. נֶמֶק בְּכָל אֶצְבַּע.
וְהַשֶּׁמֶן מְטַפְטֵף אַךְ לֹא חוֹדֵר.
מִתְנַהֶלֶת מִמָּקוֹם מְנֻכָּר לְקוֹדֵר.
וְהַסּוֹף אֵינוֹ אַחֵר.
